ה"פ 231/00

תקציר

פסק הדין דן בזכות לפיצויים בגין קרקע שהופקעה על פי הדין הישראלי. על בית המשפט לקבוע תחילה את המסגרת הנורמטיבית לדיון, שכן דיני ההפקעה והפיצויים משתנים. על פי החוקים הרלוונטיים, הבעלים הרשום של הקרקע המופקעת זכאי לפיצויים, שבמקרה זה היא המדינה. לכאורה אין זה צודק משום שההפקעה נעשית על ידי זרוע של המדינה, בעוד הקורבנות בפועל של ההפקעה אינם מקבלים דבר. בית המשפט העליון הרחיב את מעגל הזכאים לפיצויים בנסיבות מסוימות, ופסקי דין וטקסטים משפטיים קודמים תומכים בהרחבה זו. המבקש, שיש לו רישיון להשתמש בחלקות הקרקע המדוברות, נחשב כבעל סמכות עליהן, ולכן יש לו זכות לתבוע פיצוי בגין כל שיפור שנעשה בקרקע בידיעתו או ברשותו של הבעלים. בית המשפט מכיר בכך שהמבקש הוא רשות וזכאי לפיצוי בגין כל שיפור כאמור, שקיומו וערכו ייקבעו בשלב השני של המשפט. בנוסף, דן פסק הדין בזכותה של המבקשת לפיצוי בהתאם להוראות חוזי החכירה וקובע כי המשיבה הכירה בזכות זו באופן עקרוני. המבקש זכאי לפיצוי, והמשיב חויב לשלם את הוצאותיו של המבקש בגין חלק זה של ההליך.