ת"א 59146-06-22

תקציר

התובע, שהיה בעל עסק שנפגע בשריפה, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצוי נזקי שריפה כאמור בפוליסה. חברת הביטוח סירבה לפצות את התובע בנימוק של דרישות אמצעי הגנה בפוליסה שלא התקיימו. דרישות אלה כללו ניקוי חצי שנתי של מכסה המנוע והיעדר מערכת כיבוי אש אוטומטית. חברת הביטוח טענה כי דרישות אלה שלא מולאו סותרות את דרישות בטיחות האש ומגדילות את הסיכון לשריפה, ובכך פוטרות אותם מכל תשלום ביטוחי. פסק הדין של השופט נוטה לטובת התובע, וקובע כי אמצעי המיגון נועדו להקטין את הסיכון ולא למנוע סיכון שאינו כלול בפוליסה. לפיכך, אי עמידה באמצעים אלה אינה שוללת לחלוטין את הכיסוי הביטוחי. תחת זאת, היא קוראת להפחתת תגמולי הביטוח כמפורט בסעיפים 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח. השופט מפנה לפסקי דין קודמים במקרים דומים, הקובעים כי ההשלכות של אי עמידה באמצעי הגנה הן תשלומי ביטוח יחסיים ולא דחייה מוחלטת של תביעות, במיוחד כאשר אמצעים אלה נועדו לצמצם את הנזק ולא למנוע את הסיכון המבוטח לחלוטין. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי חברת הביטוח לא הציגה פוליסות ביטוח חלופיות שהציעה שהיו דורשות פרמיות גבוהות יותר, אך הקלה את אמצעי המיגון. נטל ההוכחה, לדברי השופטת, מוטל על חברת הביטוח, ואי הבאת ראיות מספיקות אינה נוחה. לפיכך, השופטת קובעת כי התובעת זכאית לתגמולי ביטוח חלקיים, המוערכים בכ-51,040 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. בנוסף, חויבה חברת הביטוח לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪. זכות הערעור שמורה לשני הצדדים בבית המשפט המחוזי מרכז לוד תוך 60 יום.