ת"א 2065/08

תקציר

התובע, איש עסקים שרכש מהנתבעים בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 שלוש חנויות בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, ביקש לבטל את הסכמי הרכישה ולקבל סעד כספי בדמות השבת סכומי הרכישה, בטענה כי הנתבעים לא רשמו את החנויות על שמו כמוסכם. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות והכחישו כל עוולה. בית המשפט קבע כי תביעת התובע אינה מיושנת, שכן היא נופלת בגדר תקופת ההתיישנות בת 7 השנים בגין פעולות מחייבות, וגם אם הייתה מסווגת כתביעת מקרקעין, היא עדיין הייתה תקפה בתוך תקופת ההתיישנות של 15/25 שנה לתביעות מסוג זה. עוד קבע בית המשפט כי התובע ביטל את ההסכמים כדין, שכן העניק לנתבעים ארכות למילוי חובת הרישום ושלח הודעת ביטול תוך זמן סביר. בנוסף, קבע בית המשפט כי התנהלות התובעת לא נעשתה בחוסר תום לב וכי הפרת חובת הרישום היא יסודית. באשר לסעד הכספי, הורה בית המשפט לשמאי התובעת לערוך חישוב מתוקן של הכנסות התובעת מהחנויות, תוך התחשבות בדמי השכירות שהתקבלו בפועל ובניכוי דמי ניהול שהיו שנויים במחלוקת בנפרד. סכומי ההשבה ההדדית הסופיים ייקבעו בפסק דין משלים. עוד צוין בפסק הדין כי ימי הפגרה נספרים במספר הימים.