ע"פ 4496/04

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעורים, תוך הדגשה כי מרגע שהוכרז אדם כסוחר סמים לפי סעיף 31(6)(א) לפקודה, רואים את כל רכושו, לרבות כזה שהועבר לאחרים ללא תמורה, כאילו הושג מעסקאות סמים. חזקה על רכוש שברשות העוסק שהוא שלו, אלא אם כן הוכח אחרת. לטענת התביעה, הכסף שנמצא בכספת קשור למערער, בין אם בדרך של החזקה ובין אם בדרך של העברה לאחותו ללא תמורה, דבר המצביע על כך שמקורו בעסקאות סמים. חוקי החילוט, שתוקנו בשנת 1989, נועדו להרתיע מפני עבירות סמים באמצעות החרמת רכוש שהושג באמצעותן. החקיקה מאזנת בין האינטרס הציבורי לזכויות הקניין הפרטי, ומאפשרת ערעור על חילוט אם הרכוש נרכש בתום לב. סעיף 36א מורה על חילוט רכוש שהושג בעבירות סמים, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. התביעה יכולה להוכיח חזקה על ידי הוכחת שהמערער או משפחתו מימנו או העבירו את הנכס. נטל ההוכחה במשפט פלילי מחייב קביעת עובדות מעבר לספק סביר. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי המערער היה סוחר סמים, שכן בביתו התגלו כמויות גדולות של סמים וסכום כסף משמעותי, דבר המצביע על רווח מעסקאות סמים. המערערת לא הצליחה להוכיח באופן משכנע הסבר חלופי למקור הכסף. בית המשפט לא השתכנע מטענות כי הכסף שייך לאחותו של המערער או הגיע ממקורות לגיטימיים. לפיכך, עמדה התביעה בנטל ההוכחה המוטל עליה, והביאה את בית המשפט המחוזי לחלט את הכסף, שהיה קשור לעבירות סמים. פסקי דין מוסכמים ניתנו על ידי השופטים ביניש, ש' ג'ובראן והשופטת פרוקצ'יה, שאישרו את החילוט ודחו את הערעורים.