ת"א 10782/97

תקציר

נראה כי פסק הדין המשפטי הארוך הזה מתמקד בתאונת עבודה שהביאה למותו של מועמר דרוויש. דרוויש הפעיל מחפרון כאשר קיר תמך קרס עליו והוביל למותו. מאחר שהאירוע הוגדר כתאונת דרכים על פי החוק הישראלי, נאלצה קרנית – גוף ביטוח – לפצות את התלויים בו. עם זאת, המחפרון נעדר את הכיסוי הביטוחי הנדרש, מה שגרם לקרנית לתבוע פיצויים מהגורמים האחראים. בית המשפט הכיר בכך שיונתן גולן, הבעלים הרשום של המחפרון, חייב בפיצוי של דרוויש שכן התיר את השימוש ברכב. קרנית ניסתה גם למצות את הדין עם גורמים אחרים, בהם בני משפחת גולן. עם זאת, בפסק הדין נקבע כי אליהו גולן, אביו של יונתן, שנפטר בתאונה נפרדת, לא היה הבעלים של המחפרון ולא אישר את השימוש בו. השופט קבע כי יונתן, שניהל עסק משלו, הוא בעל השליטה היחיד במחפרון ולכן אחראי לשיפוי קרנית. נמצא כי לעיזבונם של אליהו גולן ואלמנתו שושנה, יחד עם בתם אורלי, לא הייתה שליטה על הרכב ולכן אין אחריות. גם בקשתה של קרנית מיונתן לכסות את הוצאותיה נדחתה על סמך תנאי ההסכם. בסופו של דבר חויב יונתן לשפות את קרנית בגין הפיצויים ששולמו לתלויים בדרכווי, ואילו קרנית נדרשה לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של שושנה ואורלי גולן.