ע"א 1525/17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת בנוגע למיסוי הוצאות מימון שהוציאה חברה ביחס למניות. החברה טענה כי ביטולו של סעיף מסוים בפקודה משמעותו שיש לבחון מחדש את הכלל בדבר ייחוס הוצאות מימון לעלות המניות. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערת לא סיפקה הצדקה עקרונית לכך, וכי הכלל הנוכחי צריך לעמוד. פסק הדין מתייחס למספר מקרים קודמים התומכים בגישתו של המשיב, לרבות פרשת בראון-פישמן, שעסקה במצב דומה. בית המשפט דחה גם את טענתה החלופית של המערערת, לפיה יש לחלק את הוצאות המימון באופן יחסי בין הכנסות מדיבידנד לבין עלות רכישת מניות, שכן הדבר מנוגד לכללי ניכוי הוצאות מימון ולמסגרת שנת מס. תחת זאת, אישר בית המשפט את עמדת המשיב כי יש לנכות הוצאות אלה באותה שנת מס כנגד הכנסות מדיבידנד, כנדרש בסעיפים 17 ו-18(ג) לפקודה. זאת ועוד, הסכים בית המשפט קמא עם נימוקיו של בית משפט קמא ביחס לתמורה ממכירת המניות, וקבע כי זכותה של המערערת לקבל דיבידנדים טרם המכירה אינה מצדיקה ניכוי סכום הדיבידנד מתמורת המכירה. השופט נ' הנדל הציע לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות המשיב, החלטה שעליה הסכימו שאר השופטים.