ע"א 297/16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בהסכם שכירות ארוך טווח (999 שנים) והאם הוא מעניק לחוכרים זכויות בנייה יחסיות בנכס. השופט דנציגר מציע לקבל את הערעור, בקובעו כי יש לפרש את החוזה כפשוטו, וכל זכות נוספת שלא הוזכרה במפורש בהסכם צריכה להיחשב כחסרת תוקף. לדברי השופט דנציגר, כוונת הצדדים, כפי שמשתמע מלשון ההסכם, הייתה להעניק לשוכרים זכויות המוגבלות לדירה עצמה, למעט זכויות כלשהן בחלקה או בבניין. השופט עמית חולק על כך, וטוען כי יש לראות את החכירה כשווה ערך לבעלות, המזכה את המשיבים בזכויות בנייה יחסיות. עם זאת, השופט שהם מצדד בשופט דנציגר ומדגיש כי מטרת ההסכם הייתה להגן על זכויות החוכרים על פי התב"ע דאז, שלא צפתה שינויים מהותיים שיאפשרו בנייה לגובה. לפיכך, בדעת הרוב (השופטים דנציגר ושוהם) נקבע כי למשיבים אין זכויות בנייה יחסיות במגדל המתוכנן. הדעה החולקת (השופט עמית) סבורה שכן. הערעור מתקבל, והמשיבים נדרשים לשלם למערערים הוצאות משפט ואגרות בסך 30,000 ₪.