ת"א 2831/06

תקציר

התובעת, ילידת 1978, תבעה מהנתבעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה בשנת 2005 ("התאונה"). לא הייתה מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי או התרחשות התאונה. המחלוקת נסבה על גובה הפיצויים שייפסקו. בית המשפט מינה מומחה רפואי אשר אישר את הנכות הרפואית האורתופדית הצמיתה של התובע המיוחסת לתאונה. עוד העריך המומחה, כי התובע היה נכה באופן זמני למשך אחד עשר חודשים לאחר התאונה. השופט שמע את עדות התובע ועיין במסמכים שהוגשו. הוסכם כי הנזקים הלא ממוניים של התובעת, הוצאות רפואיות בעבר והוצאות נסיעה הסתכמו ב-53,469 ש"ח, 3,153 ש"ח ו-7,886 ש"ח, בהתאמה, נכון ליום 25.11.2007. השופטת פסקה 75,000 ₪ עבור הוצאות ניידות עתידיות, 12,000 ₪ עבור סיוע לצד שלישי בעבר ובעתיד, ו-60,000 ₪ עבור הפסדי שכר בעבר. המחלוקת העיקרית הייתה על אובדן כושר ההשתכרות העתידי. התובע טען כי כושר השתכרותו נפגע הרבה מעבר לנכותו הרפואית, אך השופט קבע כי התובע לא הוכיח טענה זו די הצורך. השופטת קבעה כי כושר ההשתכרות של התובע, אלמלא התאונה, הוא 8,000 ₪ "נטו", וכי שיעור הפגיעה ביכולתו לעבוד זהה לשיעור הנכות הרפואית שלו (27.3%). סכום זה הסתכם ב-576,500 שקל, מהוון. השופט פסק גם לגבי הפסדי פנסיה, שהסתכמו ב-54,390 שקל, וניכויים מהפיצויים להם היה זכאי הנתבע, לרבות תשלומי המל"ל, דמי אבטלה וקצבת ניידות. סכום הפיצוי הכולל שישלם הנתבע לתובע, לאחר ניכויים, נקבע על סך של 5,202 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות. פסק דין זה ניתן ביום 4.2.2009.