ת"א 61047-09-20

תקציר

הנתבעים הואשמו בכך שלא העלו טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה, שהיא תנאי מוקדם בדין הישראלי. כלל ההזדמנות הראשונה נועד למנוע הליכי סרק המבזבזים את זמנם ומשאביהם של כל הצדדים המעורבים, לרבות בית המשפט. הכלל מגדיר את ההזדמנות הסבירה הראשונה להעלות טענה מהותית כרגע שבו יש להציג את הטענה. במקרה זה, ההזדמנות הראשונה הייתה ככל הנראה הגשת כתב הגנה או במהלך דיונים מהותיים קודמים. הנתבעים גם לא פירטו מספיק את טענותיהם, אלא רק הזכירו את תקופת ההתיישנות מבלי להסביר או להצדיק את טענותיהם, דבר שאינו מספיק על פי פסיקות קודמות. הנתבעים ניסו לטעון כי הסדר פרוצדורלי בין הצדדים, שאושר על ידי בית המשפט, פוטר אותם מלהעלות את הטענה קודם לכן. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, והדגיש את חשיבות כיבוד ההסדרים הפרוצדורליים ואת חובת תום הלב הנלווית אליהם. הנתבעים היו אמורים להעלות את טענותיהם בשלב המיועד, אך לא עשו כן. ניתנו להם כמה הזדמנויות להתייחס לחוק ההתיישנות, אך הם לא נקטו פעולה. לפיכך, קבע השופט כי הנתבעים החמיצו את ההזדמנות להפעיל את תקופת ההתיישנות ודחה את בקשתם לדחיית התביעה. עם זאת, השופט ציין כי נראה כי כתב התביעה המתוקן כולל עילות חדשות מעבר לאלה שבכתב התביעה המקורי, ולנתבעים יהיו 14 יום להצביע באופן קונקרטי על כל עילת תביעה חדשה שלדעתם התיישנה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ויעמוד בתוקפו כל עוד הנתבעים לא יוכלו להצדיק את תביעתם בדבר התיישנות.