ק"פ 65272-12-22

תקציר

בכבוד רב, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים שיכולים לנבוע ממנו: **ניתוח משפטי: ק"פ 65272-12-22 כמיסה נ' ליברמן ואח' - בקשה לפסיקת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין** **מבוא:** החלטה זו של בית משפט השלום בפתח תקווה, בפני סגן הנשיא ארז נוריאלי, עוסקת בבקשה לפסיקת הוצאות מטעם המבקשים (מפלגת ישראל ביתנו ואביגדור ליברמן) נגד המשיב (יוסי כמיסה). הבקשה הוגשה לאחר מחיקת קובלנה פלילית שהגיש המשיב נגד המבקשים, שעילתה הייתה עבירה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. עיקר המחלוקת סובב סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, העוסק בפסיקת הוצאות ופיצויים במקרים של זיכוי או ביטול אישום, ובפרט, השלכות אי-קבלת אישור היועצת המשפטית לממשלה להגשת קובלנה נגד חבר כנסת. **עובדות רלוונטיות:** 1. **הגשת קובלנה:** המשיב הגיש כתב קובלנה פלילית נגד המבקשים ביום 29.12.2022, בטענה לביצוע עבירות לפי חוק איסור לשון הרע. 2. **הסתמכות על סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי:** בכתב הקובלנה התבקשה היועצת המשפטית לממשלה להורות על הסרת חסינותם של המבקשים (חברי כנסת) על מנת שניתן יהיה לדון בקובלנה. 3. **טענת חסינות:** המבקשים, באמצעות בא כוחם, העלו טענת חסינות בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951, וטענו כי אין לדון בקובלנה ללא אישור היועצת המשפטית לממשלה. בית המשפט קבע כי אי-קבלת אישור זה עלולה להוביל למחיקת הקובלנה. 4. **בקשה למחיקה והסכמה:** ביום 18.01.2024, הגיש בא כוח המשיב בקשה לביטול הקובלנה, בין היתר, בהתאם לעמדת המשנה לפרקליט המדינה, לפיה חוק חסינות חברי הכנסת אינו מאפשר הסרת חסינות במקרה של קובלנה פלילית. המבקשים הסכימו לבקשה, ובית המשפט הורה על מחיקת הקובלנה בהתאם לסעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. 5. **בקשה להוצאות:** בעקבות מחיקת הקובלנה, עתרו המבקשים לפסיקת הוצאות על פי סעיף 80 לחוק העונשין. **הטענות המרכזיות:** * **טענות המבקשים (העתירה להוצאות):** * לא היה מקום להגיש את הקובלנה מלכתחילה, בהתאם לסעיף 4א לחוק חסינות חברי הכנסת, המחייב אישור מראש של היועצת המשפטית לממשלה. * הגשת הקובלנה גרמה לבזבוז זמן ומשאבים מיותרים, כאשר תוצאת מחיקתה הייתה ידועה מראש. * בא כוח המשיב היה מודע להוראת החוק אך בחר להגיש את הקובלנה ללא אישור. * התקיימו שני דיונים, והבקשה למחיקה הוגשה רק בסמוך לדיון. * עקב כך, נגרמו למבקשים הוצאות הגנה, המגיעות לסך של 5,233 ₪ (כולל מע"מ), מעבר לסכומים המקסימליים הקבועים בתקנות. * קובלנה פלילית פרטית דומה לתביעה אזרחית, ובמקרה של הפסד, הצד המפסיד צריך לשפות את הזוכה. * **טענות המשיב (התנגדות לבקשה):** * הקובלנה נמחקה בשל טענה מקדמית לפי סעיף 149(7) לחוק סדר הדין הפלילי (טענת חסינות שלא הוסרה). * לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, לא ניתן לפסוק הוצאות כאשר קובלנה בוטלה עקב קבלת טענה מקדמית. * לחלופין, הנסיבות אינן מצדיקות פסיקת פיצויים מכוח סעיף 80. * הקובלנה הוגשה בתום לב ועל בסיס תשתית ראייתית. * בקשה להסרת חסינות הוגשה במקביל להגשת כתב הקובלנה. * טענת המבקשים כי תוצאת המחיקה הייתה ידועה מראש אינה נכונה; אילולא כן, בית המשפט היה מוחק אותה קודם לכן. * בא כוח המשיב פעל לזירוז הטיפול בבקשה להסרת חסינות. * משהקובלנה נמחקה בשלב מוקדם, ובשל העובדה שהצדדים ממילא נדרשו להתכונן להליך פלילי מקביל, אין מקום לפיצוי כספי. * המשיב ביקש לחייב את המבקשים בהוצאות התגובה. **דיון והכרעה משפטית:** בית המשפט דחה את טענות המשיב וקיבל, באופן חלקי, את בקשת המבקשים לפסיקת הוצאות. להלן העקרונות המשפטיים והנימוקים המרכזיים: 1. **הפרה של חוק חסינות חברי הכנסת:** * **עקרון משפטי:** סעיף 4א לחוק חסינות חברי הכנסת קובע איסור מוחלט על הגשת קובלנה פלילית נגד חבר כנסת בגין עבירה שבוצעה בזמן כהונתו, ללא קבלת אישור מראש מהיועצת המשפטית לממשלה. * **יישום:** בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי המשיב פעל בניגוד להוראת חוק זו בכך שהגיש את הקובלנה לפני קבלת האישור. העובדה שהקובלנה נמחקה לבסוף (בהסכמה) אינה נובעת מקבלת טענה מקדמית, אלא מ"היעדר האפשרות החוקית" להגיש את הקובלנה מלכתחילה. בכך, בית המשפט מדגיש את חשיבות ההליך הפרוצדורלי המוקדם ואת הכוח המגן של חסינות חבר הכנסת. 2. **הבסיס לפסיקת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין:** * **עקרון משפטי:** סעיף 80(א) לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לפסוק הוצאות והגנה לטובת נאשם שזוכה או שנגדו בוטל אישום, אם ראה כי "לא היה יסוד להאשמה" או "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". * **פרשנות הפסיקה:** בית המשפט מפרט בהרחבה את פרשנות הפסיקה לסעיף זה, תוך הדגשת כי: * **לא אוטומטיות:** זיכוי או ביטול אישום אינם מקנים זכות אוטומטית לפיצויים. * **שתי עילות חלופיות:** * **"לא היה יסוד להאשמה":** עילה זו נבחנת באופן פורמלי ונוקשה, על בסיס התשתית הראייתית שהייתה קיימת *לפני* הגשת כתב האישום. המבחן הוא האם היה "סיכוי סביר להרשעה", או שמא נפל פגם יסודי בהגשת האישום (זדון, חוסר תום לב, רשלנות חמורה, אי סבירות מהותית). * **"נסיבות אחרות המצדיקות זאת":** עילה גמישה ורחבה יותר, המבוססת על איזון שיקולי צדק. היא בוחנת את הליכי המשפט, אופי הזיכוי, נסיבות אישיות של הנאשם, התנהלות התביעה והנאשם, ושיקולים כלליים. * **התאמה למקרה:** * **"לא היה יסוד להאשמה":** בית המשפט קבע כי לא ניתן לבחון עילה זו, שכן הקובלנה נמחקה *לפני* שהוגש לעיונו חומר ראיות. למעשה, "המשוכה הראשונה" (האישור החוקי) לא עברה, ולכן אין נפקות לבחינת יסוד סביר לאשמה. * **"נסיבות אחרות המצדיקות זאת":** כאן מצא בית המשפט עילה לפסיקת הוצאות. ההנמקה המרכזית היא שהגשת הקובלנה ללא קבלת האישורים הנדרשים על פי חוק (חסינות) מהווה כשלעצמה "נסיבה אחרת המצדיקה זאת". העובדה שהמשיב לא עמד בתנאי הסף החוקי להגשת ההליך היא זו שיצרה את הצורך בפסיקת הוצאות, למרות שלא נבחנה מהותית טענת לשון הרע. 3. **התייחסות למוסד הקובלנה הפלילית:** * **עקרון משפטי:** בית המשפט מתייחס בחיוב לטענת המבקשים כי קובלנה פלילית פרטית דומה לתביעה אזרחית, אך מבחין בין גישה זו לבין לשון החוק. * **החידוש/הבהרה:** למרות שמקובל להתייחס לקובלנה כאילו הייתה תביעה אזרחית לצורך פסיקת הוצאות, בית המשפט קובע כי יש להישאר במסגרת הוראות סעיף 80 לחוק העונשין והתקנות. סעיף 80 אינו מבחין בין קובל פרטי למדינה לעניין גובה ההוצאות, וגם התקנות קובעות סכומים מקסימליים, אשר חלים גם על קובלנות. בכך, בית המשפט מבהיר את ההבחנה בין הדמיון הקיים בין ההליכים לבין החלת הכללים המשפטיים הספציפיים. 4. **היקף פסיקת ההוצאות:** * **החלטה:** בית המשפט לא קיבל את מלוא הסכום שדרשו המבקשים (5,233 ₪) אך פסק להם סכום משמעותי (4,281.04 ₪ כולל מע"מ). * **נימוק:** על אף שהגשת הקובלנה ללא אישור מהווה עילה לפסיקת הוצאות, אין מקום לפסוק הוצאות החורגות מהסכום המקסימלי הקבוע בתקנות, אלא אם הוצגו אסמכתאות לפגיעה כלכלית או נזקים מיוחדים. הסכום שנפסק מבוסס על התעריפים המקובלים לפי התקנות (לימוד התיק, הכנה, דיון ראשון ושני), בתוספת מע"מ. **חידושים משפטיים אפשריים:** * **חיזוק מעמדו של סעיף 4א לחוק חסינות חברי הכנסת:** ההחלטה מדגישה באופן מובהק כי אי-קבלת אישור היועצת המשפטית לממשלה אינו עניין פרוצדורלי טכני, אלא מהווה מכשול יסודי להגשת קובלנה פלילית נגד חבר כנסת. כשל זה, בפני עצמו, יכול להצדיק פסיקת הוצאות, גם אם לא נדונה מהות העבירה. * **הבחנה בין "אי-יסוד להאשמה" ל"נסיבות אחרות":** בית המשפט מבהיר כי גם אם לא ניתן לבחון את העילה של "אי-יסוד להאשמה" (משום שלא הוצגו ראיות), הרי ש"נסיבות אחרות המצדיקות זאת" יכולות להתקיים כתוצאה מהתנהלות פסולה של הצד המגיש את ההליך, גם אם לא ברמה של זדון או רשלנות חמורה. במקרה זה, עצם הגשת ההליך בניגוד לחוק מהווה נסיבה מצדיקה. * **הבהרת היקף פסיקת ההוצאות בקובלנות פרטיות:** בית המשפט מבהיר כי גם אם יש דמיון בין קובלנה לתביעה אזרחית, יש להישאר במסגרת הסכומים המקסימליים הקבועים בחוק העונשין ובתקנות, אלא אם קיימות נסיבות חריגות. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של קיום הליכים תקינים וקבלת אישורים חוקיים, במיוחד כאשר מדובר בהגשת הליכים פליליים נגד נבחרי ציבור. ההחלטה מחזקת את ההגנה המוענקת לחברי כנסת באמצעות חוק החסינות, ומבהירה כי הגשת הליך בניגוד לחוק, גם אם מבוססת על טענה משפטית שנטענה בתום לב, עלולה לחייב את המגיש בהוצאות. בית המשפט מפעיל בחוכמה את שיקול דעתו על פי סעיף 80 לחוק העונשין, כאשר הוא מכיר בכשל החוקי בהגשת הקובלנה כבסיס לפסיקת הוצאות, תוך שמירה על המסגרת הקבועה בחוק ובפסיקה לגובה הסכום. בכבוד רב, [שם עורך הניתוח, אם רלוונטי] [תפקיד, אם רלוונטי]