רע"א 3323/98

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותם של סעיף 36א(1) לחוק הנכות וסעיף 323(ג) לחוק הביטוח הלאומי, המגבילים נכה "בוחר זכויות" לפי חוק הביטוח הלאומי מלקבל הטבות לפי חוק הנכות. החלטה זו מתבססת על התקדים שנקבע בפרשת איבגנה, הקובע כי גבייה מטובות הנאה של חוק אחד משמשת ראיה חותכת לבחירה, השוללת תביעות לפי הדין האחר. לטענת המבקשים, פסק דין איבגנה פוגע בזכויות חוקתיות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וקוראים לבחינה מחודשת או לחריג לחולי נפש, בטענה כי בחירה במסלול גמלה אחד עלולה להפוך נכים לפגיעים כלכלית. עם זאת, בית המשפט שמר על הפרשנות הקיימת, והדגיש את היעדר הוראות החוק לגבייה כפולה של הטבות, דבר המחייב תיקון חקיקה כדי להתמודד עם חוסר עקביות זה. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענות כי מחלות נפש פוגעות בבחירה אמיתית, תוך שהוא מסתמך על ממצאים פרוצדורליים של בית המשפט שדחו את טענות המבקשים בדבר היעדר יכולת קבלת החלטות. עם זאת, מקרה ייחודי הכיר באי כושרו הנפשי של המשיב בעת הגשת הבקשה; עם זאת, המשך קבלת ההטבות על ידי אפוטרופוס הצביע על בחירה, המחזקת את הפסיקה המקורית מבלי להקנות פיצויים כפולים שלא בצדק. בסופו של דבר, בעוד שהערעורים במקרים ספציפיים נדחו, בית המשפט הכיר בצורך בביקורת חקיקתית כדי ליצור הרמוניה בין זכויות הנכים באפיקים המשפטיים השונים.