ת"א 43612-07-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך רכושי בו היו מעורבים נאשמים שהשתמשו בקרוואן באתר מגורים זמני. התובעת, לכאורה גוף ממשלתי או מנהלי, ביקשה לפנות את הנתבעים ולחייבם בגין השימוש בנכס. עיקר הטענות נסובו סביב ידיעת הנתבעים על המחזיקים האמיתיים בקרקע, משך השימוש בהם והיקפו, ודמי השימוש הראויים. השופטת הכירה בכך שטענת התובע כי הנתבעים היו מודעים לכך שדיירי הקרקע שונים ממי הם חשבו שהם חוכרים תקפה. עוד קבע השופט כי הנאשמים אכן השתמשו בקרוואן משנת 2006 ועד שעברו להתגורר בביתם הקבוע, בסביבות ינואר 2020. באשר לדמי השימוש קיבלה השופטת את חוות דעתו המקצועית של השמאי לגבי שכר הטרחה המתאים, שהתבסס על תנאי השוק, למרות אי התאמות מסוימות בחישובים. עם זאת, השופט בחר שלא להטיל את מלוא הסכום שהוצע על ידי השמאי, בהתחשב בנסיבות הייחודיות של המקרה. הנאשמים, שהיו חלק מהדור השני של המפונים, התמודדו עם קשיים בהסדרת מעמדם בשל עיכובים בבניית בית הקבע שלהם ואילוצים כלכליים. השופט ציין כי דרישות המדינה להכרה בדיירים זכאים היו מחמירות, ומפונים רבים נותרו ללא תמיכה. בסופו של דבר קבעה השופטת כי על הנתבעים לשלם דמי שימוש מופחתים, בסך 75% מהשווי המוערך, המסתכם ב-136,179 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מאז הגשת התביעה. אגרה מופחתת זו ניתנה כדי לעודד פינוי מרצון, למרות השיהוי, והכירה בקשיים שעמדו בפני הנתבעים. בנוסף, השופט הורה לנתבעים לכסות את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪. התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחתה מחמת חוסר מעש. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים המעורבים וניתן ביום 11.8.2022.