ת"א 24088-08-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בנימוק שהראיות מצביעות על מעורבותם של המערערים באירוע הצתה. באשר למערערת הראשונה, אין דבר המבדיל בינה לבין המערערים האחרים, דבר המוביל לאותו פסק דין. משמעות הדבר היא כי שאלת הפיצוי של מבוטח תמים, שהוכח כי לא היה מעורב בהרס זדוני של הנכס, אינה חלה במקרה זה. השופט מקבל את ההבחנה בין בני זוג בעלי אינטרסים משותפים בפוליסה לבין בעלי אינטרסים שונים, ויש לפצות מבוטחים תמימים רק במקרה האחרון. השופט דן גם בחובת הגילוי בתיקי ביטוח, וקובע כי אין די בהיסקים לוגיים כדי לבסס הפרה, וצריכות להיות ראיות ברורות. מאחר שלא הוכחה טענת המבטח בדבר הפרת חובת גילוי, נותרה הפוליסה בתוקף. השופט משווה מקרי ביטוח עובדים, כמו זה, לאלה שנרכשו במסגרת חוזה עבודה, ומניח שהמבוטח רשאי להניח את חוקיות הפוליסה. עם זאת, השופט מדגיש כי המערער, דוד, אינו יכול להיחשב כמבוטח תמים בשל התנהלותו הפזיזה ברכישת המניות. לפיכך, דוקטרינת המבוטח התמים אינה חלה במקרה זה. בהמשך לשאלת הנזק, מציינת השופטת כי בעוד שהתביעה דרשה 3.3 מיליון שקל, התובעים לא סיפקו ראיות מספיקות לנזקיהם הנטענים. השופטת מסתמכת אפוא על הודאתו של דוד בסכומי הקרן, ופוסקת לתובעים פיצוי גלובלי בסך 2,029,580.50 ₪. התביעה נגד דוד ושותפו נתן מתקבלת, והם נושאים באחריות לתשלום סכום זה, לצד שכר טרחת התובעים, שמסתכם ב-250 אלף שקל. תביעת התובעים נגד חברת הביטוח נדחית, והם אחראים להוצאות עורכי הדין של חברת הביטוח, בסך 50,000 ₪. לבסוף, נדחות גם הודעות צד ג', כאשר דוד ונתן אחראים לתשלום שכר טרחת חברת הביטוח וצד ג' בסך 120,000 ₪ כל אחד.