עמ"נ 41667-10-11

תקציר

בסמכות ועדת הערר לדון בערר על החלטת מנהל רשות העתיקות לפי סעיף 29 לחוק העתיקות, שעניינה סמכות המנהל בשלב התכנון למנוע פגיעה או פגיעה בעתיקות. החלטת הוועדה שלא לאשר תכנית מפורטת לבנייה ופיתוח באתר ארכיאולוגי הייתה סבירה ומידתית, והתבססה על חוות דעת מומחים והערכות לגבי חשיבותם הארכיאולוגית של הממצאים. ההחלטה עלתה בקנה אחד גם עם מסמך המדיניות של רשות העתיקות בנוגע לשימור האתר הארכיאולוגי קיסריה, וצדקה הוועדה כשהעדיפה את חוות דעת המומחים שהגישה רשות העתיקות על פני חוות הדעת שהגישו המערערים. זאת ועוד, זכויות הקניין של המערערים, שהיו בעלי קרקעות נרחבות באזור, לא נפגעו, מה גם שרשות העתיקות אפשרה פיתוח הקרקע לצרכי תיירות ולא התנגדה לכל בנייה, אלא רק אסרה על בנייה שאינה עולה בקנה אחד עם מסמך המדיניות שלה. הוועדה קבעה, ובצדק, כי ההחלטות אינן בלתי סבירות ואינן מהוות שינוי מדיניות או אפליה, מה גם שכל אתר ארכיאולוגי הוא ייחודי ולא ניתן להשוות אותו לאחרים. לבסוף, סירובו של מנהל הרשות לאשר את התכנית לא היה בגדר הפקעה, שכן הוא קבע כי רשות העתיקות תהיה מוכנה לבחון עמדות המאפשרות עבודות פיתוח. לפיכך, הערר על החלטת הוועדה נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך 35,000 ₪.