ת"א 1096-05-18

תקציר

בית המשפט מצא כי שניים מתוך שישה פרסומים מהווים לשון הרע על התובע. הפרסום הראשון ייחס מעשה שחיתות לתובע, עובד ציבור, והפרסום השישי נעשה בנוכחות מספר אנשים, לרבות חבריו של התובע, שם הצהיר הנתבע כי התובע הוא "מושחת וגנב". ארבעת הפרסומים הנותרים לא היוו לשון הרע שכן אין להם קשר ישיר לתובע. הפרסומים השני, השלישי והרביעי היו חלק משרשור ארוך יותר של תגובות מקוונות על פרויקט, ובית המשפט לא יכול היה להסיק את ההקשר והקשר שלהם לתובע. הפרסום החמישי ייחס למישהו הליך פלילי, שלא היה קשור ישירות לתובע. לנתבע לא היו הגנות תקפות לפי חוק איסור לשון הרע לגבי שני הפרסומים, שכן הם לא היו נכונים והנתבע לא פעל בתום לב. הוא לא נקט צעדים סבירים לבירור האמת לפני פרסומם. בית המשפט הורה לנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין כל פרסום מכפיש, בסך כולל של 60,000 ₪, וכן 1,500 ₪ הוצאות משפט ו-7,020 ₪ שכר טרחת עורך דין. סכום זה נקבע תוך התחשבות במעמדו של התובע כאיש ציבור, אופי הפרסומים והיעדר התנצלות מצד הנתבעת. התביעה המקורית דרשה פיצויים בסך מיליון שקל. פסק הדין התייחס גם לפער המשמעותי בין הסכומים הנתבעים לבין הסכומים שנפסקו, וציין כי הוא משקף שלא בצדק את הנתבע, אשר הוציא הוצאות מיותרות להגנתו. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט שלא לפסוק את מלוא הסכום שביקש התובע. הנתבע חויב לשלם את הסכומים בתוך 30 יום, ולשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 60 יום.