סע"ש 61361-07-19

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, טענה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה בשכר מוסכם של 450 ₪ נטו ליום עבודה. הנתבעת טענה כי שכרה של התובעת נמוך יותר ותלוי במספר שעות העבודה וברכיבים נוספים כגון שעות נוספות, פרמיות ועבודת לילה. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו ומצא כי התובעת לא הוכיחה כי הוסכם על שכר שונה מזה הנקוב בתלושי השכר. תלושי השכר נחשבו אמינים ושיקפו את שכרו האמיתי של התובע, שנמצא כסכום הנקוב בתלושי השכר של הנתבעת. בית הדין בחן גם טענות בנוגע לגמול שעות נוספות, דמי חגים, דמי אש"ל, דמי הבראה, שכר עבור חודשים מרץ ואפריל 2019 והודעה מוקדמת. טענות התובע בנושאים אלה נדחו ברובן בשל היעדר ראיות התומכות בטענותיו, ואי מתן הסברים מספקים לפערים בשכרו היומי או לראיות החסרות. בית הדין קבע כי הנתבעת שילמה את מלוא שכרה של התובעת במהלך תקופת העבודה. עם זאת, הנתבע חויב לשלם לתובע 4,866 ₪ עבור קרן השתלמות, 4,215 ₪ עבור הפרשות לפנסיה, 4,800 ₪ עבור הפרשי דמי חגים ו-5,541.48 ₪ עבור דמי הבראה. כמו כן חויב הנתבע לשלם סכומים אלה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בנוסף, חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובע בסך של 3,000 ₪. פסק הדין התייחס גם לטענת הנתבעת לקיזוז, שנדחתה מחוסר ראיות תומכות. הנתבעת טענה כי התובע חייב לה 84,671 ₪ בגין פיצויי פיטורים, גניבת סולר ואובדן הכנסה ממשאית. עם זאת, הנתבע לא הביא ראיות לטענות אלה, ולכן הן נדחו. בסיכומו של דבר, נוכח סכום התביעה ודחיית תביעת הקיזוז, חויב הנתבע בתשלום הוצאות המשפט של התובע. כן הוזכרה זכות הערעור כדין, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.