רע"א 7885/21

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על תביעה ייצוגית נגד המשיבים בגין נוהגם לגבות עמלת סליקה או סליקה בגין רכישות בכרטיסי אשראי במכונות האוטומטיות שלהם. בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי נראה כי עמלת הפשרה נופלת תחת הקטגוריה של תשלומים נלווים שאין לצרכנים אפשרות מעשית לוותר עליהם כהגדרתה בסעיף 17א(2) לחוק הגנת הצרכן. הסיבה לכך היא שברוב המקרים, הצרכנים אינם יכולים להימנע באופן סביר מתשלום האגרה, במיוחד בהתחשב במגבלות הזמן ואפשרויות התשלום המוגבלות במכונות אוטומטיות. בית המשפט מדגיש את תכליתם של חוקי הגנת הצרכן, במטרה לגשר על פערי הכוחות ולהגביר את האוטונומיה וההגינות של הצרכן. היא מקבלת את מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי האפשרות המעשית לוותר על עמלת הסליקה אינה ישימה עבור הצרכנים. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענת המבקשים כי יש לאפשר להם לקבוע מחיר כולל נפרד לשירות הסליקה, ומדגיש כי היכולת להשתמש בכרטיסי אשראי מגדילה את היקף המכירות שלהם וכי עלויות הסליקה הן הוצאות תפעוליות שיש לכלול במחיר הכולל של המוצרים. כמו כן, בית המשפט מציין כי התרת תשלומים נוספים על בסיס אמצעי התשלום עלולה להוביל לסיבוכים נוספים ולניצול פוטנציאלי של הצרכנים. פסק הדין גם דן בקצרה במהות הנזק שנגרם לצרכנים, ומציין כי מאחר שהמכונות מציגות באופן ברור את עמלת הסליקה הנוספת בגין תשלומים בכרטיסי אשראי, יש לבחון מחדש את שאלת הנזק הממוני, ולבחון את סוגיית הנזק הלא ממוני במהלך הדיון בתובענה הייצוגית. לבסוף, בקשת רשות הערעור נדחית, והמבקשים נדרשים לכסות את הוצאות המשיבים והמועצה, בסך 15,000 ₪.