בד"מ 3/21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתלונה שהוגשה נגד עו"ד הקבל, בגין אי ייצוג מרשו, מר אברהם משה, בדיון בבית המשפט לתעבורה. הגקבל הורשע בהזנחת עניינו של מרשו ובהפרת נאמנותו בכך שלא התייצב לשימוע והתפטר מייצוגו ברגע האחרון. בית המשפט שקל את טענות הצדדים והכיר בחומרת מחדלו של הקבל, שיכול היה להביא להשעיה בפועל בנסיבות רגילות. עם זאת, היו גם כמה נסיבות מקלות משמעותיות. ראשית, להגקבל לא היה עבר משמעתי במשך קרוב לארבע-עשרה שנות עבודתו. שנית, ללקוח לא נגרם נזק ממשי, שכן תוצאת ההליך בבית המשפט לתעבורה נותרה ללא שינוי. שלישית, המתלונן עצמו ביקש תחילה למשוך את התלונה. רביעית, בית הדין הכיר בקושי שבהליך המשמעתי וראה בו יסוד עונשי בפני עצמו. חמישית, הקבל הפנים את ממצאי פסק הדין והבטיח לבית המשפט כי התנהגות כזו לא תחזור על עצמה, מה שהוביל אותו להפסיק לייצג לקוחות בתיקי תעבורה. הגורם המקל המשפיע ביותר היה העיכוב הבלתי מוצדק בהגשת התלונה, שארך כחמש שנים. בית המשפט הדגיש כי עיכובים מוגזמים עלולים להעמיד את עורכי הדין במצב של חוסר ודאות ואף להוביל לזיכויים. פסקי דין קודמים הדגישו את חשיבותה של נקיטת צעדים משמעתיים מהירים. במקרה זה, השיהוי החליש משמעותית את ההשפעה ההרתעתית של הענישה. יתר על כן, ההליך האזרחי בין ההקבל למשה, שהסתיים בדחיית כל התביעות, יצר ציפייה לגיטימית לסופיות עבור הקבל. בית המשפט הגיע למסקנה כי עונש בדמות אזהרה ופיצוי למתלונן הוא ראוי, למרות חומרת העבירה. רוב בית המשפט החליט על סכום פיצוי של 3,000 שקל, ואילו השופטת הילה נאוי התנגדה והציעה 6,000 שקל. גזר הדין ניתן ב-7 במרץ 2022 והותר לפרסום.