ת"א 44048-04-18

תקציר

ד"ר חגי לוין, רופא המתמחה בבריאות הציבור ובמחקר בנושא עישון, הגיש תביעה נגד חברת טקאייר בע"מ, המייצרת ומשווקת סיגריות אלקטרוניות, ובעלי מניותיה בגין לשון הרע. המחלוקת החלה לאחר שד"ר לוין הופיע בקטע טלוויזיה שדן במיסוי סיגריות אלקטרוניות והביע את עמדתו כי הן מזיקות ויש למסות בהתאם. חברת TakeAir הגיבה בפרסום מספר פוסטים מכפישים על ד"ר לוין בעמוד הפייסבוק שלה, כינתה אותו בכינויים כמו "שקרן" ו"מושחת", והאשימה אותו כי הוא מונע משוחד מחברות תרופות. ד"ר לוין דרש להסיר את הפרסומים, אך הנתבעים סירבו. בית המשפט בחן את הפרסומים ומצא כי הם מהווים לשון הרע ופוגעים בשמו הטוב ובשמו הטוב של ד"ר לוין. הודגש כי חופש הביטוי, חשוב ככל שיהיה, הוא זכות יחסית שצריכה לאזן בין הזכות לשם טוב. הנתבעים ניסו להצדיק את פרסומיהם תחת הגנות של אמת ותום לב, אך בית המשפט דחה טענות אלה, לא מצא כל ראיה לאמת בפרסומים ושקל את אופיים הפוגעני של הביטויים בהם נעשה שימוש. זאת ועוד, בית המשפט הטיל על הנתבע השני, שהיה המנהל בפועל של החברה, אחריות אישית לחלקו בפרסום הפוסטים. אולם, אחריותו של הנתבע השלישי, בעל מניות, חייבה בדיקה נוספת. בית המשפט הגיע למסקנה כי לנאשם השלישי, על אף שלא היה מעורב באופן פעיל בניהול החברה, הייתה יכולת שליטה בפרסומים והוא ידע עליהם, ובחר שלא לפעול. לפיכך, הוטלה עליו גם אחריות אישית - הן כאחראי לתקשורת והן למחדל לפי דיני הנזיקין. לאחר שמצא את הפרסומים כלשון הרע וללא הגנה על פי חוק, פסק בית המשפט לד"ר לוין פיצויים בסך 100,000 ₪ והוצאות בסך 20,000 ₪, שישולמו ביחד ולחוד על ידי שני הנתבעים. השופט הדגיש את ההשפעה המזיקה של פרסומים כאלה ואת הצורך בפסק הרתעה. ההחלטה מהווה תזכורת לכך שלחופש הביטוי יש גבולות וכי התקפות אישיות ואמירות מכפישות, במיוחד כאלה שנאמרות ללא בסיס, לא יהיו נסבלות.