ע"א 337/81

תקציר

במקרה זה של בית המשפט העליון תבעה המערערת פיצויים בגין נזקים הקשורים לאובדן יבול עגבניות עקב פעולות של המשיבים, מושב ומדינת ישראל, המיוצגים על ידי המשטרה. ראשיתו של המקרה בסכסוך משפטי במסגרתו ניתן צו מניעה זמני שימנע מאביה של המערערת, חבר מושב, לשווק תוצרת חקלאית אלא באמצעות המושב. עם זאת, המערערת, שחכרה חווה אחרת, לא הייתה כפופה לתקנות אלה ונפגעה שלא בצדק מפעילות משטרתית שיזם המושב. המשטרה, בעקבות תלונה מהמושב, תפסה והזהירה את המערער שלא לקטוף עגבניות מחלקתו מבלי לבדוק כראוי אם צו בית המשפט חל עליו. בית משפט השלום הטיל תחילה 90% אחריות על המושב ו-10% על המדינה, אך בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. בערעור הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי הן המושב והן המשטרה התרשלו, דבר שהוביל לכך שהמערער לא יכול היה לשווק את היבול שלו. בית המשפט קבע כי יש לחלק את האחריות שווה בשווה בין שני המשיבים, תוך שינוי חלוקת האחריות המקורית. בהחלטה הודגש כי למרות שהמשטרה פעלה במסגרת סמכותה החוקית, רשלנותה בכך שלא וידאה פרטים מהווה הפרת חובה המחייבת את המדינה. בנוסף, נמצא כי המושב התרשל בכך שהטעה את המשטרה מבלי לוודא את העובדות. פסק הדין פסק פיצויים למערערת ופירט את חובות המדינה והמושב לפצות בגין נזקים אלה.