רע"א 3500/19

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת על פרשנות תניית בוררות בהסכם בניה ושיתוף. ההסכם הוא בין בעלי הזכויות בחלקת קרקע לבין קבלן שאמור לבנות על הקרקע. על בית המשפט להחליט האם תניית הבוררות חלה על סכסוכים פרטניים בין הקבלן לבין כל בעלים, או רק על סכסוכים קיבוציים המערבים את כל הבעלים. פסק הדין מכיר בכך שהבעלים, כיחידים החתומים על ההסכם, הם צדדים לו, ולכן כל פרשנות של סעיף הבוררות חייבת להביא בחשבון את זכויותיהם וחובותיהם האישיות. השאלה הראשונה נוגעת להיקף תחולתה של תניית הבוררות; בית המשפט קובע כי הסעיף הינו כללי וחל הן על סכסוכים קיבוציים והן על סכסוכים אישיים, וכי בעוד שזכויות וחובות קיבוציות נישאות "ביחד ולחוד", זכויות וחובות הפרט ייחודיות לכל בעלים. השאלה השנייה נוגעת להפעלת תניית הבוררות במקרה זה, בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי טענות המשיבים אינן מהוות סכסוכים פרטניים, אלא סכסוכים קולקטיביים. ניסיונם של המשיבים לפתוח בבוררות בסכסוכים קיבוציים אינו עומד בדרישות שנקבעו בהסכם, ועל כן הערעור למינוי בורר נדחה. פסק הדין מדגיש כי לא ניתן להכריע בסכסוכים קיבוציים באמצעות תביעות בוררות פרטניות, וכי בסכסוך קיבוצי יש להגיש את הבקשה בצורה נכונה, על ידי גורמים מוסמכים. משכך, הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט קמא בסכסוכים פרטניים מתבטלת, אם כי אין בכך כדי לשלול את האפשרות למנות בורר לסכסוך קיבוצי, אם תוגש בקשה כדין. העלויות אינן מוענקות לאף אחד מהצדדים.