תא"ק 24750-06-18

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה אזרחית מורכבת הנוגעת להסכם שכירות מסחרי. התובעת, בעלת הדירה, ביקשה לפנות את הנתבעים, את השוכרים, ולתבוע פיצוי כספי בגין הפרת ההסכם, לרבות אי תשלום דמי שכירות ופגיעה במושכר. מנגד, הנתבעים הגישו תביעה שכנגד לפיצויים, בטענה להפרות של ההסכם על ידי המשכיר, לרבות אי תיקון ליקויים, אי התאמה של המושכר וליקויים נסתרים. בית המשפט איחד את שתי הטענות, ולאחר בחינת הראיות והעדויות, קבע את הקביעות הבאות: - השוכרים (הנתבעים 1 עד 3) נמצאו חייבים בתשלום למשכיר סך של 436,230 ₪, כולל דמי שכירות שלא שולמו ותשלומי חובה נוספים המפורטים בהסכם. בית המשפט דחה את תביעת המשכיר לחובות נוספים, שכן הם לא הוכחו דיים. - נמצא כי השוכרים זכאים לקזז הוצאות מסוימות שהוצאו להם בתיקון נזילות וליקויים בנכס המושכר, שכן המשכיר לא מילא את חובתו לתקנם. סכום של 211,000 ₪, המייצג עלויות תיקון, נוכה מחוב שכר הדירה. - תביעות הדיירים לניכויים נוספים בגין קריסת תקרה ותיקונים אחרים נדחו ברובן, שכן הקשר הסיבתי בין הנזילות לקריסה לא הוכח דיו. עוד קבע בית המשפט כי על פי הסכם השכירות, השוכרים אחראים לתיקונים מסוימים. - תביעת השוכרים להפחתת דמי השכירות עקב אי התאמה של השטחים המושכרים התקבלה באופן חלקי. בית המשפט מצא כי השוכרים אכן גילו שטחים תפוסים מסוימים ודרכי גישה חסומים לאחר חתימת ההסכם, דבר המהווה אי התאמה. עם זאת, תביעתם לניכוי דמי שכירות עודפים בגין היעדר שטח מושכר נדחתה מחוסר ראיות מספיקות. - תביעות השוכרים לקיזוז תשלומים עודפים בגין מים, חשמל וארנונה נדחו ברובן, שכן הן לא הביאו ראיות מספקות לתשלומים אלה. - המשכיר נצטווה להחזיר ציוד מסוים שנלקח מהמושכר אך לא הוכח כלכלית דיה. - שני הצדדים ספגו ביקורת על חוסר תום הלב שלהם ומאמציהם החרוצים לפתור את הסכסוך. עם זאת, בשל רמת שיתוף הפעולה הנמוכה של המשכיר, פסק בית המשפט לאחרון רק 30,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. לסיכום, חויבו הנתבעים לשלם לתובע את הסכום המופחת בסך 436,230 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.