ע"פ 105/17

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט את בקשת המערער להקל בעונשו תוך קבלת ערעור המדינה להחמירו, וזאת בשל חומרת העבירה, שבמסגרתה תקף וגרם המערער למותו של אדם. בית המשפט הדגיש את קדושת החיים בהערכת עבירת ההריגה וציין כי מעשיו המתוכננים מראש של המערער, תוך שימוש במקל הליכה כדי להנחית מכה קטלנית, מעידים על אשמה משמעותית. בית המשפט מתח ביקורת על הגנתו של המערער שהציעה טיפול רפואי לקוי למנוח והדגיש את אדישותו של המערער בנטישת הקורבן. זאת ועוד, נדחו הטענות הנוגעות לצריכת האלכוהול של המנוח מאחר והמערער הודה במעשים שבכתב האישום. הדיון כלל השוואות למקרים דומים, והציע עונשים חמורים יותר על מעשים שיש בהם אלימות ישירה. בסופו של דבר, החליט ערכאת הערעור להחמיר את העונש מ-11 ל-12 שנים, בהתחשב בעקרון הנאותות בגזר הדין אך גם בכיבוד הנוהג שלא למצות את מלוא חומרת העונש בהחלטות הערעור. בנוסף, בית המשפט הגדיל את הפיצוי מסכום סמלי של 50,000 ₪ לסכום של 258,000 ₪, המשקף את הפגיעה הממשית בחמשת ילדיו של המנוח ומכוון למתן סעד משמעותי ולא מחווה סמלית. למרות חילוקי דעות לגבי העונש והפיצויים בין השופטים, ההחלטה הסופית הייתה להגדיל הן את תקופת המאסר והן את הפיצוי באופן משמעותי.