תנ"ג 31523-06-20

תקציר

בית המשפט מצא כי העסקה הפיננסית העומדת על הפרק לא היוותה הזדמנות עסקית עבור החברה. החברה שקלה ודחתה את ההזדמנות להתקשר בעסקה, והחליטה שהיא אינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלה. משכך, לא ניתן לראות בבעל השליטה המתקשר באותה עסקה כמי שמנצל הזדמנות עסקית של החברה או מעדיף את עניינו האישי. זאת ועוד, החלטת החברה להתיר לבעל השליטה לבצע את העסקה הפיננסית לא היוותה "עסקה" כהגדרתה בחוק החברות. המונח "עסקה" משמעו הענקת זכות או הטבה, שאינה ישימה במקרה זה, שכן בעל השליטה לא נזקק להרשאה כדי להתקשר בעסקה. אישור החברה היה אמצעי זהירות ולא היה כרוך במענק מכל סוג שהוא. מאחר שהעסקה הפיננסית לא הייתה הזדמנות של החברה, ובעל השליטה לא נזקק להיתר כדי להתקשר בה, לא מצא בית המשפט צורך לבחון האם מדובר בעסקה חריגה הטעונה אישור משולש. המבקשת ביקשה לבטל את העסקה בשל אי סדרים ונזקים פרוצדורליים, אך בית המשפט הדגיש כי הסעד הראוי לעסקה שלא אושרה כראוי הוא ביטולה. התוצאה תהיה לא נוחה שבה החברה לא תרוויח מהעסקה למרות שאין לה עניין לעסוק בה. טענות נוספות שהעלה המבקש, לרבות הפרת חובת זהירות פזיזות והפרת חובת נאמנות, לא נתמכו בראיות מספיקות ונטענו ברובן כהשלמה לטענה העיקרית. בית המשפט מצא כי הכרעתו בתביעה המרכזית התייחסה די הצורך למחלוקות, ומייתרת את הצורך בהכרעה בטענות משנה אלה. סיכומו של דבר, הבקשה לאישור נדחתה, ובעוד שבית המשפט נוהג לפסוק הוצאות לצד המכריע, הוא בחר שלא לעשות כן במקרה זה בשל ליקויים בהתנהלות המשיבים בכל הנוגע לשקיפות בהליך קבלת ההחלטות.