ת"א 4051-04-11

תקציר

התובעים, נשואים, טענו כי רכשו מעמידר את הזכויות בשני נכסים - דירה וחלקה קטנה צמודה - בשנים 1956 ו-1994 בהתאמה. הנכס השני, לעומת זאת, נתבע גם הוא על ידי הנתבעים, שרכשו אותו מעיריית צפת. התובעים ביקשו פסק דין הצהרתי המאשר את בעלותם בנכסים, וכן ביטול המכירה בין העירייה לנתבעים, וצו מניעה קבוע שימנע מהם לפגוע בזכויות התובעים. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. נקבע כי עיריית צפת רכשה כדין את הנכסים המדוברים ממינהל מקרקעי ישראל בשנת 1961, ולאחר מכן מכרה אותם לנתבעים בשנת 2010. מכירה זו נמצאה תקפה, שכן הנתבעים רכשו את הנכסים בשווי ובתום לב, ונמצא כי זכויותיהם גוברות על אלה של התובעים. עוד ציין בית המשפט כי התובעים תרמו לסכסוך המשפטי בכך שלא נקטו בצעדים הדרושים לרישום זכויותיהם בנכסים וכי טענותיהם בדבר נזק שגרמו הנתבעים הופרכו בהצהרותיהם הקודמות. התובעים הורשו לפצל את סעדיהם לצורך הגשת תביעה כספית נגד הנתבעים האחרים – עיריית צפת, מינהל מקרקעי ישראל ועמידר – אך תביעות אלה נדחו ולא נפסקו להם הוצאות. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, וצו המניעה הארעי שמנע מהנתבעים להיכנס לנכס הוסר.