ע"א 2304-11-12

תקציר

מדובר במקרה של תביעה שהגישו לקוחות נגד הבנק שלהם, בטענה שהבנק סיכל הסדר למכירה עצמית של הנכס המשועבד שלהם. הלקוחות ביקשו למכור את הדירה באילת, שעליה היה לבנק שעבוד בשל חובות הלקוחות מהלוואות, כדי להסדיר את החוב. הבנק הסכים בתחילה ועיכב את הליכי ההוצאה לפועל כדי לאפשר את המכירה, אך בהמשך סיכל אותה. הלקוחות טענו כי הדבר גרם להם נזק. בית המשפט קמא פסק לטובת הלקוחות ופסק פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזקים כספיים ולא כספיים, וכן 20,000 ₪ הוצאות משפט. הבנק ערער בטענה לטעויות משפטיות ועובדתיות. ערכאת הערעור קיבלה חלקית את הערעור, ולא מצאה טעויות משפטיות אך הסכימה עם עמדת הבנק בנוגע לנזק לא ממוני. הקביעה כי הבנק הפריע שלא בצדק למכירה עמדה בעינה, שכן קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא התבססו על ראיות ומהימנות עדים, שערכאת הערעור לא הייתה מבטלת אותן. עם זאת, ערכאת הערעור ביטלה את הפיצוי בגין נזק לא ממוני וקבעה כי הוא אינו מבוסס. במקום זאת, נפסק ללקוחות 40,803 שקל בגין נזק כספי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.2010. גם הוצאות המשפט הופחתו ל-8,000 שקל.