ע"א 8619/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לתאונת דרכים שהתרחשה בשנת 2007, בה נפגע המשיב, שהיה אז בן 17. המערערת הייתה מבטחת הרכב ואחראית לפצות את המשיב. הערעור והערעור שכנגד מתייחסים לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 2010 בעניין הפיצויים שנפסקו למשיב. ערעורו של המערער מתמקד בפיצוי בגין הפסד השתכרות ככדורגלן מקצועני, וטוען כי פוטנציאל השתכרותו של המשיב ככדורגלן לא הוכח וכי סיום הקריירה שלו אינו קשור לתאונה. בערעורו הנגדי של המשיב נטען לפיצוי מוגדל בכל ראשי הנזק. בית המשפט דוחה את טענת המערערת כי הקריירה הספורטיבית של המשיב לא הייתה פורחת, ומכיר בכך שהמשיב הפגין הישגים גבוהים טרם התאונה והיה לו סיכוי טוב להצליח בתחום. עוד קובע בית המשפט כי התאונה גרמה להפרעה לקריירה של המשיב, וקובע כי יכולותיו האתלטיות לא חזרו לעצמן לאחר התאונה, וכי פציעה מאוחרת ברגל לא הייתה הגורם להפסקת הקריירה. באשר לגובה הנזק, בית המשפט מכיר בכך שקריירת כדורגל נמשכת בדרך כלל עד גיל 30 לערך, וכי כדורגלנים מרוויחים יותר מפי שלושה מהשכר הממוצע במשק. בית המשפט מקבל את קביעתו של בית משפט קמא כי הקריירה של המשיב נעצרה בעקבות התאונה וקובע את גיל הפרישה על 35, בהתחשב בפוטנציאל להמשך השתכרות בספורט. בית המשפט מגיע למסקנה כי הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא – מיליון ₪ – הוא סביר ודוחה את הערעור והערעור שכנגד בעניין זה, שכן מדובר באומדן סביר של אובדן השתכרותו של המשיב. הערעור שכנגד נדחה גם בנוגע לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, ניידות והוצאות צד ג', שכן בית המשפט אינו מוצא ראיות מספיקות לתמיכה בהגדלת הפיצוי. כל צד אחראי לעלויות שלו. השופט י' עמית נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים א' ארבל וח' מלצר.