עת"מ 59393-03-14

תקציר

העותרים, אזרחי סודאן שהסתננו לישראל, ערערו על צווי השהייה שהוצאו נגדם מכוח החוק למניעת הסתננות. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה פרשנותו של סעיף 32ד לחוק, המאפשר הוצאת צווי עיכוב ביצוע במקרים בהם קיים קושי בביצוע גירוש. העותרים טענו כי יש לפרש את הסעיף כמתייחס לקשיים מעשיים, לרבות סכנת חיים במדינת המוצא, ואילו המשיב טען כי הוא חל רק על מקרים של מכשולים טכניים. בית המשפט הסכים עם פרשנות העותרים והדגיש כי מטרת החוק, כפי שקבעה הכנסת, היא למנוע ממסתננים להשתקע בישראל. היא הושפעה גם מעקרון אי-ההחזרה, עיקרון במשפט הבינלאומי המנהגי המשתקף במשפט הישראלי המקומי, האוסר על שליחת אנשים למקום שבו נשקפת סכנה לחייהם או לחירותם. בית המשפט קבע כי כוונת החוק היא לעודד מסתננים לחזור לארצות מוצאם, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם שליחתם למדינות בהן נשקפת להם סכנת חיים. בנוסף, מצא בית המשפט תימוכין לפרשנותו בדברי ההסבר לחקיקה ובהחלטות קודמות של בית המשפט. בעקבות זאת ביטל בית המשפט את צווי השהייה שהוצאו לעותרים, בקובעו כי סעיף 32ד אינו חל על אנשים הנתקלים בקשיים מעשיים בגירוש, כמו העותרים, בשל הסכנה לחייהם בסודן.