עת"מ 73824-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בעת"מ 73824-12-25 (העמותה הקהילתית גבעת מרדכי נ' משרד הבריאות), אשר עוסק בגבולות החובה של רשות ציבורית למסירת מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. ### 1. רקע נורמטיבי ותמצית ההכרעה פסק הדין עוסק בחובתה של רשות ציבורית (משרד הבריאות) להיענות לבקשות מידע של אזרחים, ובמיוחד בפרשנות הראויה לסעיף 7(ה) לחוק – העוסק במידע המצוי בידי הרשות ובעיבודו. בית המשפט קיבל את העתירה בחלקה וקבע כי משרד הבריאות לא פעל כדין כאשר סירב למסור מידע גולמי או מעובד ללא הנמקה מספקת המבוססת על סייגים ספציפיים בחוק. ### 2. עקרונות משפטיים מרכזיים #### א. הזכות לקבלת מידע כזכות יסוד בית המשפט מדגיש את תפיסת היסוד לפיה המידע שבידי הרשות הציבורית הוא "נכס" השייך לציבור, והרשות מחזיקה בו בנאמנות. זכות זו נגזרת מחופש הביטוי ומחיוניותה לקיום משטר דמוקרטי, שקיפות ושיתוף הציבור בתהליכי קבלת החלטות. #### ב. סעיף 7(ה) לחוק – אופן מסירה ולא סייג לדחייה אחד החידושים והדגשים המשפטיים החשובים בפסק הדין הוא ההבחנה שסעיף 7(ה) לחוק אינו "סייג לדחיית בקשה", אלא **הוראה טכנית** המסדירה את האופן שבו יש למסור את המידע. * **הכלל:** רשות אינה חייבת "ליצור" מידע חדש או לבצע עיבוד סטטיסטי מורכב עבור המבקש. * **הסייג:** הרשות חייבת למסור מידע "כפי שהוא מצוי בידיה". אין היא יכולה להשתמש בסעיף 7(ה) כמסך עשן כדי להימנע ממסירת מידע גולמי הקיים במחשביה, בטענה שהשליפה דורשת פעולה טכנית (כגון הרצת שאילתת SQL או התממה). #### ג. חובת הרשות להוכיח "הקצאת משאבים בלתי סבירה" בית המשפט קבע כי אם הרשות מבקשת לסרב למסירת מידע בשל היקף העבודה הכרוך בכך, עליה לבסס זאת על **סעיף 8(1)** לחוק. הדרישה היא להראות שהמסירה תגרום לשיבוש של ממש בעבודת הרשות והסטת משאבים ממשימותיה העיקריות. פירוט כללי (כמו "נדרשות שעות עבודה רבות") אינו מספק; על הרשות להציג נתונים עובדתיים המעידים על חוסר סבירות בהקצאת המשאבים. ### 3. חידושים ודגשים בפסק הדין 1. **ביקורת על "עיבוד כסרבנות":** בית המשפט קבע במפורש כי פעולות אקטיביות לשליפת נתונים מתוך מאגרי מידע אינן נחשבות כ"עיבוד מידע" האסור לפי סעיף 7(ה). פעולות כגון חילוץ נתונים גולמיים או הסרת פרטים מזהים (התממה) הן חלק מחובתה האקטיבית של הרשות למילוי הוראות החוק. 2. **פגיעה בחוות דעת אנונימיות:** נקבע כי חוות דעת מנהלית אנונימית המצורפת כראיה על ידי הרשות אינה קבילה ואינה יכולה לשמש כבסיס עובדתי מספק לדחיית בקשת מידע. 3. **חובת הנמקה מוגברת:** על הרשות לשקול את האינטרס הציבורי שבחשיפת המידע. דחיית בקשה ללא פירוט כיצד נשקלו הסייגים שבסעיפים 8 ו-9, וללא בחינת האפשרות למסירה חלקית או מסירת מידע גולמי, לוקה בחוסר סבירות. 4. **הנחיה למשיב:** בית המשפט הורה למשרד הבריאות להעניק מענה חדש, מנומק, המבסס את הסירוב על הסייגים בחוק (סעיפים 8 ו-9) ולא על סעיף 7(ה), תוך התייחסות לשיקולי מידתיות וסבירות. ### 4. סיכום למשפטן פסק הדין מחזק את המגמה הליברלית בפרשנות חוק חופש המידע. הוא מציב מחסום משפטי בפני רשויות ציבוריות המנסות להתחמק ממסירת מידע באמצעות טיעונים טכניים של "מורכבות עיבוד". עבור המבקש, פסק הדין מהווה כלי רב-עוצמה המאלץ את הרשות להפריד בין "קושי טכני גרידא" לבין "נטל בלתי סביר", ומעביר את נטל ההוכחה בדבר הנטל הכלכלי או המנהלי אל כתפי הרשות הציבורית.