ת"א 40991-11-21

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה הייתה האם משפחת קדם, דיירי דירה בבעלות איריס, יכולה להוכיח כי בדירה היו ליקויי רטיבות ממושכים וכי הם הודיעו לאיריס עליהם, ובכך אפשרו להם לתבוע אותה על נזקים. איריס, מצידה, טענה מנגד כי קדם הפרה את הסכם השכירות בכך שעיכבה תשלומי שכר דירה ללא הצדקה חוקית, מה שהוביל אותה לבטל את ההסכם כדין ולתבוע פיצויים. בית המשפט קבע כי קדם לא הביאה ראיות מספיקות לכך שעדכנה את איריס על פגמי הרטיבות לפני אוקטובר 2019. לפיכך, חובתה של איריס לטפל בליקויים אלה החלה במועד קבלת ההודעה, שהיה באוקטובר 2019. עוד קבע בית המשפט כי הפסקתה המוחלטת של קדם את תשלומי דמי השכירות מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות, שכן הוא כלל סעיף האוסר על ניכוי דמי שכירות בגין ליקויים. הפרה זו הצדיקה את ביטול ההסכם על ידי איריס ואת תביעתה לפיצויים לאחר מכן. איריס קיבלה מחברת קדם פיצויים בסך 59,755 שקל, שכללו תשלומי שכר דירה, פיצוי מוסכם והוצאות תיקונים. תביעתם הנגדית של קדם בגין נזקים הנובעים מפגמי הרטיבות התקבלה בחלקה, שכן בית המשפט פסק להם 4,680 ₪ בגין נזק ממוני ו-3,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. אלא שהתביעה שכנגד הכוללת העיבה על התביעה העיקרית של איריס, והותירה את קדם עם תשלום כולל של 52,075 שקל לאיריס. בנוסף, הודעת צד ג' של איריס נגד שובל, השכן שדירתו הייתה המקור לבעיות הרטיבות, התקבלה. שובל חויב לשפות את איריס בגין מלוא סכום התביעה שכנגד בסך 7,680 ₪. קדם חויב לשלם לאיריס שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך 12,000 ש"ח, ואילו שובל חויב לשלם לאיריס 3,000 שקל שכר טרחת עורך דין ולשפות אותה בגין דמי ההודעה. בית המשפט העניק זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.