בג"צ 8751/20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שבפניו, שכן היא אינה נופלת בגדר אמות המידה המצדיקות את התערבותו בפסק דין של ערכאה נמוכה יותר. זאת, משום שהעתירה היא, במהותה, ערעור על החלת החוק והפסיקה הקודמת על עובדות המקרה הנדון. טענות העותר, המנסות למסגר את העתירה כעניין עקרוני, מופנות למסקנותיו של בית המשפט המחוזי באשר לפרטי המקרה. מסקנות אלה אומצו על ידי בית הדין הארצי ומתבססות על הראיות שהובאו בפניו. גם אם העותר סבור כי מסקנות אלה שגויות, אל לו לבג"ץ לבחון אותן פעם שלישית. יתר על כן, קביעתו של בית הדין הארצי כי חלק ממסקנות הערכאה הנמוכה יותר לא היו נחוצות לדחייה הסופית, אינה כוללת עניינים עקרוניים המצדיקים את התערבותו של בג"ץ. כך גם טענת העותרת כי בתי הדין לעבודה נוקטים ככלל גישה מצמצמת בתביעות ייצוגיות, שאינה משכנעת, הן משום שהיא מסתמכת על ראיות אנקדוטליות ולא סטטיסטיות והן משום שכל חריגה מהחוק על ידי בית הדין הארצי עשויה לבוא לידי ביטוי בהחלטה ספציפית שניתן לערער עליה בנפרד. מאחר שהעתירה אינה עומדת בקריטריונים להתערבות, החליט בית המשפט לדחות אותה מבלי להורות על הוצאות, מאחר שלא התבקשו תגובות.