עש"מ 1804/01

תקציר

פסק הדין קשור לערעור על החלטת בית הדין למשמעת לעובדי מדינה בעניינה של גב' אסתר אלקריף (המשיבה), אשר הורשעה בעבירות משמעת לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. המשיבה, עובדת מדינה ותיקה, עשתה מניפולציות בשעות עבודתה במערכת המחשוב של המשרד כדי לתבוע במרמה תשלום שעות נוספות. היא נתפסה לאחר שעשתה זאת באופן שיטתי בין השנים 1995 ל-1998, והודתה בפני הממונים עליה והביעה חרטה. בית הדין למשמעת גזר עליה נזיפה, הורדה בשתי דרגות, פסילה מתפקידי ניהול והשבת ארבע משכורות חודשיות. המדינה ערערה על החמרת העונש, וביקשה לפטר אותה ולפסול אותה משירות המדינה. השופט ציין את חומרת העבירה של אלקריף, והדגיש כי עובדי ציבור הם נאמני ציבור, ואת הפגיעה בתדמית השירות ובאמון הציבור אם הונאה כזו לא תינתן כראוי. תוך הכרה בנסיבות המקלות, לרבות קריירה בת שני עשורים והבעת חרטה, קבעה השופטת כי אופי והיקף העבירות שלה מחייבים תגובה מרתיעה חזקה יותר. לפיכך פסק השופט לטובת ערעור המדינה, והורה על פיטוריו של אלקריף משירות המדינה בהגיעו לגיל ארבעים. החלטה זו נועדה לאזן בין הענשת התנהגותה לבין הכרה בזכויותיה הנצברות כעובדת ציבור ותיקה. בנוסף, היא נדרשה להחזיר את הכספים שהושגו במרמה. השופט הדגיש את הצורך בהעברת מסר ברור לעובדי ציבור אחרים בדבר ההשלכות של חריגה מאמות מידה אתיות.