ע"פ 1828/93

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על הרשעה בכישלון של חברה שניירות הערך שלה הוצעו לציבור לכהן לפחות שני דירקטורים מהציבור, כנדרש בפקודת החברות. המערערים, החברה ובעל המניות העיקרי בה ששימש גם כיו"ר הדירקטוריון, הורשעו בבית משפט השלום וערערו לבית המשפט המחוזי, בטענה כי יש לבטל את ההרשעה, או לחילופין להמיר את העונש למאסר על תנאי ללא הרשעה. המערער הראשון לא חלק על ההרשעה, אך המערער השני טען כי העבירה המיוחסת לו היא עבירה של אחריות קפידה, המחייבת הוכחת יסוד נפשי, וכי קיימת לו הגנת טעות כנה וסבירה, וביקש להקל בעונש. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את ההרשעה ואת גזר הדין. לאחר מכן ערער המערער השני לבית המשפט העליון, שדחה אף הוא את הערעור. בית המשפט קבע, כי אין מדובר בעבירה של אחריות קפידה, אלא שהמערער לכל הפחות העלים עין, ודי היה בכך כדי לבסס את היסוד הנפשי הדרוש לעבירה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המערער לא ביסס הגנה תקפה, וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות עונש מאסר על תנאי ללא הרשעה, ואף לא מצא כי העונש שהוטל עליו מופרז. לפיכך נדחה הערעור על כל חלקיו.