ע"א 7300/21

תקציר

בפסק דין מורכב זה מתייחס בית המשפט לסכסוך אזרחי רב פנים בו מעורבים המערער, ניקולא והמשיב, שבמרכזו עסקה שבוצעה לכאורה במהלך פגישה. המערער טען להשקעה כספית באורדקה, בציפייה למניות בתמורה, ואילו המשיב טען כי המערער הלווה כספים באופן אישי לניקולה. בית משפט קמא מצא כי למרות הטענות, התיעוד – קרי מסמכי ההעברה והשיתוף – אינו מבסס את טענות המערערת, מה גם שניתוח מומחים אימת את אמיתות המסמכים, שנמצאו אמיתיים. מסמך ההעברה תמך בטענת המשיב כי הכסף היה הלוואה לניקולה, וטענות המערער סתרו את תוכנו של מסמך זה. המאמצים לאמת את ההשקעה הנטענת כשלו בשל חוסר עקביות בעדותו של המערער והיעדר עדויות רלוונטיות של ניקולא ודמות מפתח נוספת, הרב וקנין. היעדרות זו נתפסה באופן שלילי על ידי בית המשפט, ותרמה לאי עמידתו של המערער בנטל ההוכחה. בית המשפט שקל גם היבטים פרוצדורליים, כגון החלטתו השנויה במחלוקת של בית המשפט לצלם עדויות מבלי לאפשר לצדדים גישה, והדגיש כי הדבר אינו רצוי שכן הוא עלול לפגוע בהוגנות בכך שהוא מונע מהצדדים תובנות לגבי כל הראיות המשפיעות על הכרעת הדין. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה את מסקנות המשפט מבוססות באופן סביר על הראיות, במיוחד נוכח חוסר העקביות והסתירות המתועדות בגרסתו של המערער. ערכאת הערעור גם סירבה לבחון עדויות מצולמות, והדגישה את הגישה המקובלת לפיה עיון חוזר בערעורים אינו בוחן מחדש ממצאים עובדתיים אלא אם כן ניכרות טעויות המשפיעות על תקינות ההליך. בסופו של דבר, בשל כישלונו של המערער לבסס את טענותיו, לצד קביעות פרוצדורליות ועובדתיות, נדחה הערעור, הגם שבתהליך התגלו פערים בהבנת הרצף העובדתי המלא בשל עדויות וראיות חסרות.