ע"א 666/88

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור בעניין חוקיות תפיסתם של כ-37 טון אבקת חלב על ידי רשויות המכס. אבקת החלב יובאה מתושבי הרצועה בהיתר המציין כי היא מיועדת לשימוש במחנות פליטים ברצועת עזה. המשיב, מונוגיל, רכש את אבקת החלב מסוחרים שהשיגו אותה מהיבואן, אך בסופו של דבר המוצר לא שימש לייעודו. בית המשפט המחוזי פסק בעבר לטובת מונוגיל, וקבע כי רשויות המכס חרגו מסמכותן בתפיסת הסחורה. אולם בית המשפט העליון הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי יש לפרש את הסמכויות המנהליות הנרחבות המוקנות לרשויות המכס לפי סעיף 8(א) לפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], יחד עם זכות היסוד להגנה על קניינו של אדם, כך שיחולו רק על היבואן, הסוכן או עורך הדין. פרשנות זו נתמכת גם בכוונת המחוקק ובתקנות רלוונטיות אחרות. כוח התפיסה אינו מוחלט ואינו מקנה למדינה זכויות קנייניות כלשהן. היא מופעלת רק כאשר מחזיק הטובין אינו מציג ראיות מספיקות לכך שהיבוא אינו אסור. במקרה זה, מאחר שאבקת החלב שימשה למטרות אחרות מאלה שנקבעו בהיתר הייבוא, אכן נאסר היבוא. לפיכך, לרשויות המכס הייתה הזכות לעקל את הסחורה מהיבואן המקורי או מי מטעמם, אך לא ממונוגיל, שהיה קונה משני. זאת ועוד, סמכות התפיסה של המדינה אינה יוצרת חובות מחייבות כלשהן על היבואן לספק את הסחורה למדינה, ועקרונות תקנת השוק אינם חלים במקרה זה. עם זאת, אדם המחזיק טובין מיובאים שלא כדין, ביודעו או בהתעלמות מנסיבות ייבואם, עלול להיות צפוי לעונשים לפי סעיף 211(א) לפקודת המכס [נוסח חדש]. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמדינה חויבה לשלם את שכר טרחתו של מונוגיל.