ע"א 4036/97

תקציר

פסק הדין דן בתנאים בהם ניתן להגיש את מסמכי בית המשפט של תביעה לנתבע זר. באופן ספציפי, היא מפרשת ומיישמת שתי תקנות סדר דין אזרחי: 482(א) ו-500. תקנה 482(א) מאפשרת להגיש מסמכי בית משפט לנתבע זר שאינו מתגורר בתחום שיפוטו של בית המשפט, על ידי הגשתם לאדם מוסמך המנהל את עסקי הנתבע בתחום השיפוט. דוקטרינה זו מכונה דוקטרינת "אדם מוסמך בניהול העסק". בינתיים, תקנה 500 מתייחסת להמצאת מסמכי בית משפט מחוץ לתחום השיפוט. פסק הדין מציב רף גבוה להוכחת תחולתה של תקנה 482(א). בעוד שהמשיבים ביקשו להגיש כתבי בית משפט לנתבע תושב חוץ תוך שימוש בדוקטרינה הנ"ל, בית המשפט מצפה להוכחה מחמירה של כל שמונת התנאים הקבועים בתקנה. יתר על כן, יש להציג את הראיות באופן שיאזן בין תביעתו של התובע המקומי לבין עניינו של הנתבע הזר. מאחר שהמשיבים לא המציאו ראיות כאלה, גם על פי הסטנדרט המופחת החל על הליכי ביניים, התקבל ערעורם של הנתבעים הזרים. משכך, בוטלה ההחלטה להגיש את כתבי בית המשפט לפי תקנה 482(א). עם זאת, המשיבים שומרים לעצמם את האפשרות לנסות שירות לפי תקנה 500.