ת"א 97/10

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישו מתנחלים נגד קיבוץ מעיין ברוך, בדרישה לחייב את הקיבוץ להשיב כספים ששולמו להם, שלטענת המתנחלים נגבו שלא כדין. המתנחלים טענו כי הכספים, שנועדו לפיתוח ולתשתיות, לרבות שחרור החלקות משעבודים, נגבו בניגוד להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ומינהל מקרקעי ישראל. השופט קבע כי הקיבוץ פעל בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, לרבות החלטות 737 ו-888, שאפשרו גביית כספים לפירעון חובות ושחרור שעבודים על מגרשים בשטחי הרחבה. השופטת ציינה כי החלטות אלה הוחרגו באופן ספציפי מהחלטת הביטול של בג"ץ בפרשת "הקשת המזרחית", ונותרו תקפות לגבי עסקאות ביישובים בקו העימות, בהם מעיין ברוך. בנוסף, השופט מצא כי המתנחלים היו מודעים למעמדן המשפטי של החלקות, לרבות העובדה שהן משועבדות, וחתמו על מסמכים המצהירים כי הם מודעים להחלטות ולנהלים של מינהל מקרקעי ישראל. השופט דחה גם את טענות המתנחלים בנוגע לשכר טרחת משפט, בנייה מרוכזת, מע"מ ותמיכות, וקבע כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. לסיכום, השופט פסק לטובת הקיבוץ ודחה את טענות המתנחלים, והורה לכל מתנחל לשאת בהוצאות הקיבוץ ובשכר טרחת עורך דין. הסכום נקבע על 7,000 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית.