ע"א 3409/22

תקציר

פסק הדין דן בהחזר כספים לחייב ששילם כספים לקרן כינוס נכסים בעקבות הכרזת פשיטת רגל, במקרה בו אין לחייב הכנסה מעבר לגמלה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי ואין לו כושר השתכרות. בית המשפט בחן האם יש להחזיר את הכספים לחייב, או להשתמש בהם לתשלום הוצאות הליכי פשיטת הרגל ושכר הטרחה של בעלי התפקידים המנהלים את ההליך. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט א' גרוסקופף ואליה הצטרף השופט ר' רונן, קבעה כי יש להשיב את הכספים לחייב. החלטה זו התבססה על עקרונות המשפט האזרחי, ובפרט דיני עשיית עושר, המזכים את החייב בהשבת כספים ששולמו לקרן הכינוס ללא בסיס חוקי. לדעת הרוב, הכספים לא היו צריכים להיגבות מהחייב מלכתחילה, ולכן זכותו של החייב להחזרתם קודמת לטענות בעלי התפקידים המנהלים את הליכי פשיטת הרגל. טענות בעלי התפקידים בדבר הסתמכותם על הכספים לכיסוי הוצאותיהם נדחו, שכן בית המשפט מצא כי האינטרס שלהם אינו חזק דיו כדי לגבור על זכותו של החייב להשבה . יתר על כן, שכר הטרחה של בעלי התפקידים לא נחשב לעדיפות גבוהה מספיק כדי להצדיק את השארת הכספים בקופת כינוס הנכסים, במיוחד לאור העובדה שלא היו ראיות להיקף המשאבים שהשקיעו בתיק. השופט ד' מינץ הציג חוות דעת חולקת, וטען כי אינטרס ההסתמכות של בעלי התפקידים היה מהותי דיו כדי להצדיק מתן עדיפות לטענותיהם על פני זכותו של החייב להשבת הכספים. השופט מינץ הדגיש כי הוצאותיהם ושכר טרחתם של נושאי המשרה קיבלו עדיפות נשית על פי חוק, וכי בעלי התפקידים כבר השקיעו שעות עבודה בתיק, בציפייה לקבל פיצוי. לפיכך, הוא היה פוסק כי יש להשתמש בכספים שנותרו בקופת הכינוס לכיסוי הוצאות אלה בטרם יוחזרו לחייב. משהתקבלה דעת הרוב, הוחלט כי הערעור התקבל, והכספים שנותרו בקופת הכינוס יוחזרו לחייב.