בש"פ 5802/14

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לדחות בקשה לעיון חוזר במעצרו של המערער עד תום ההליכים. המערער הואשם בניסיון שוד ובתקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש יחד עם חבריו. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המערער בשל המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים לו, חלקו הדומיננטי בעבירה ודפוסי האימפולסיביות שלו. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו, כי חלופת המעצר המוצעת יכולה לייתר את הסכנה, וכי יש לשחררו בהתאם ליחס לחברו, נאשם 4, ששוחרר למעצר בית. השופט שמע את הטיעונים ואת תסקיר שירות המבחן, ודחה את הערעור. השופט לא מצא סיבה לסטות ממסלול הטיפול המקובל בהתמכרות במסגרת גזר הדין במקרה זה. מעשיו של המערער הצביעו על סכנה גדולה, שלא ניתן לשלולה על פי החלופה המוצעת, נוכח היעדר קשר בין התמכרותו לבין חומרת העבירה. זאת ועוד, חלקו של המערער בעבירה היה משמעותי יותר מזה של נאשם 4, והצדיק הבחנה בטיפולם. לפיכך, נדחתה העתירה לשחרור המערער, וצו המעצר של בית המשפט המחוזי מרכז נותר על כנו.