בג"צ 4124/00

תקציר

פסק הדין עוסק בחוקיותה ובחוקתיותה של גמלת הבטחת הכנסה הניתנת לתלמידי אברכים בכולל, סעיף תקציבי הנכלל ברציפות בחוקי התקציב השנתי של ישראל מאז 1982, תחילה תחת משרד הדתות ולאחר מכן תחת משרד החינוך. שאלת הליבה הייתה האם הסדר זה מפלה לרעה סטודנטים אחרים, לרבות סטודנטים להשכלה גבוהה ומוסדות דת, שאינם מקבלים הטבות דומות מכוח חוק הבטחת הכנסה. בית המשפט בחן האם הבחנה זו מהווה הפליה פסולה. היא שקלה את המסגרת המשפטית ואת העקרונות, ובפרט את תחולתו של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, הקובע שוויון בהקצאת תמיכות המדינה. בפסק הדין נקבע כי הסעיף התקציבי מפלה לרעה תלמידים מחוץ לכולל, שכן הוא מיטיב באופן ייחודי עם אברכים, תוך הפרה של עקרון השוויון המעוגן במשפט הישראלי. בית המשפט ציין כי למרות שלימוד התורה מוכר כפרקטיקה תרבותית ודתית משמעותית, אין בכך כדי להצדיק העדפה תקציבית הפוגעת בזכויותיהם של תלמידים אחרים ליחס שווה. בית המשפט קבע כי הטבה זו אינה עומדת במבחן המידתיות הנדרש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כתוצאה מכך, היא קבעה כי הסעיף בתקציב אינו חוקתי וחייבה את הפסקתה החל משנת 2011. ההחלטה הכירה באינטרס ההסתמכות של מקבלי הקצבאות, ואפשרה את השארת הסעיף התקציבי לשנים 2009 ו-2010, וקראה לבחינה מחודשת של מנגנוני התמיכה המתחשבים בשוויון בין כל הקבוצות. פסק דין זה נועד לאזן בין כיבוד פרקטיקות תרבותיות לבין עמידה באמות מידה של שוויון משפטי, וקבע תקדים לחלוקה שוויונית של תמיכת המדינה.