ע"א 13980-01-15

תקציר

הערעור מתייחס לשתי החלטות שניתנו על ידי בית משפט השלום בקריית גת בנוגע לחלוקת הוצאות משפט בתיק פלילי נגד מוחמד מסארעה. מדינת ישראל, שפעלה כמאשימה, חויבה לשלם את הוצאותיהם של מסארעה ועורך דינו בשתי החלטות נפרדות. ההחלטה הראשונה, מיום 2.6.14, הורתה למערער לשלם למסארעה 1,000 ₪, ואילו ההחלטה השנייה, מיום 2.10.14, דרשה מהמערער לשלם למסארעה 1,500 ₪ ולבא כוחו 1,000 ₪. הנימוקים להחלטות אלה היו התנהלותו הפסולה של המערערת ביחס לזימון העד העיקרי, שהובילה לעיכובים מיותרים. קיימת עמימות מסוימת סביב ההליך הנכון לערעור על החלטות אלה, שכן מדובר בפסקי דין "אזרחיים" הניתנים במהלך משפט פלילי. מסקנת בית המשפט היא כי בהיעדר הסדר סטטוטורי ספציפי, יש להתייחס להחלטות כאל פסקי דין לצורך ערעור, ובהתחשב באופיין האזרחי, ניתן לערער עליהן בנפרד מהתיק הפלילי העיקרי. משמעות הדבר היא שערעור המדינה, אף שהוגש בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין הפלילי, הוגש כדין. לגופו של ערעור קובע בית המשפט כי לא ניתנה למערערת הזדמנות הוגנת לטעון את טענותיה כנגד הטלת הוצאות, כנדרש בתקנה 21(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974. לפיכך, החלטות בית משפט השלום מבוטלות, מבלי לפגוע בשיקולי בית המשפט בנוגע להטלת הוצאות. עוד מציינת השופטת כי התנהלותה של המערערת באי הפקדת הסכומים הנגבים לקופת בית המשפט, כפי שהוחלט עליה, אינה ראויה ומצערת. לבסוף, ככל שהערעור התקבל בנקודה המקדמית בדבר זכות הטיעון, בית המשפט אינו מתעמק בסוגיה המהותית האם ניתן לנכות את הפיצוי שנפסק למתלונן מההוצאות שנפסקו לטובת מסראעה.