ת"א 12339-05-22

תקציר

המבקשים ביקשו לדחות את המועד האחרון להגשת כתב הגנה, וביקשו ארכה עד 60 יום מיום ההחלטה בבקשתם לתשלום אגרה לתובעים, בצירוף דחייה על הסף. לחילופין, הם ביקשו הארכה של המועד האחרון ב-60 יום. בית המשפט דחה את שתי הבקשות הללו, תוך שהוא מצטט את עניין בובליל הקובע כי הארכה ראויה רק אם קיים סיכוי סביר שהטענה הפרוצדורלית המקדמית תתקבל ודחייתה תגרום לעומס משמעותי ובלתי מידתי על המשיבים. השופט קבע כי המבקשים לא עמדו בקריטריונים שנקבעו בפרשת בובליל. ראשית, באשר לסיכויי ההצלחה של הטענות המקדמיות, ציין השופט כי הבקשה תלויה בחלקה בתגובת הפרקליטות, ולכן אין סיכוי סביר שתצליח. שנית, השופטת קבעה כי לא ניתן לראות בבקשת התובעים למתן צווים הצהרתיים ניסיון להתחמק מתשלום אגרות, וכי היה להם אינטרס לגיטימי בסעדים המבוקשים, העומדים בפני עצמם. עוד קבעה השופטת כי המבקשים לא הוכיחו כי הגשת כתב הגנה תגרור נטל בלתי מידתי, במיוחד לאור העובדה שבא כוח התובעים הסכים להארכה של 30 יום. גם טענות המבקשים לאי שוויון פרוצדורלי ולעומס העבודה של עורך דינם נדחו, והשופט נתן ארכה סופית של שבועיים למבקשים להגיש את כתב הגנתם. עלויות הבקשה ייבחנו במועד מאוחר יותר.