ע"א 49506-05-11

תקציר

הערעור מתייחס לתאונת עבודה שאירעה למערער באפריל 2001, כאשר נפגע בראשו ממוט ברזל בעת ריתוך בתוך מיכל. המשיבה לא התגוננה, והמבטחת, המשיבה מס' 2, הכחישה את האירוע וטענה כי אין חבות. בית משפט קמא דחה את התביעה, בקובעו כי עדותו של המערער, כעדותו היחידה של בעל עניין, אינה מהווה בסיס מספיק לקבלת הטענה, וכי הוא לא הציג ראיות משכנעות לרשלנות המשיב או לקשר סיבתי בין האירוע לבין התאונה. המערער ערער וטען כי עדותו אמינה וכי היה על בית משפט קמא להעביר את נטל ההוכחה. המשיבים טענו כי פסק דינו של בית משפט קמא היה סביר ואין להתערב בו. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה את הערעור, וקבעה כי גרסתו של המערער לאירועים נתמכה בראיות ולא הוסתרה או נסתרה. הם קבעו כי על המשיב מוטלת החובה לספק סביבת עבודה בטוחה והוא לא נקט אמצעים סבירים כדי להגן על המערערת. זאת ועוד, גם המבטחת, המשיבה מס' 2, נשאה באחריות מאחר שלא הוכיחה כי היא זכאית לוותר על כיסוי. בית המשפט פסק למערער פיצויים בסך 7,365 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות.