ע"א 2308/20

תקציר

בסכסוך משפטי זה מעורבים פז וממן בערעור במספר סוגיות חוזיות. נקודות המחלוקת העיקריות הן האם "הסכם שותפות" משנת 2010 מהווה הפרה של התחייבויותיה של ממן כלפי פז בכך שהעניק זכויות לצד חיצוני, ברד, ללא הסכמתה של פז. למרות שבית המשפט המחוזי קבע תחילה כי לא הייתה הפרה, הערעור קובע כי ההסכם אכן הפר תנאים חוזיים. פז נתנה לממן ארכה לתיקון ההפרה, ובסופו של דבר קיבל בית המשפט כי ממן תיקנה את ההפרה בתוך פרק הזמן הנקוב, ובכך ביטלה את תביעתה של פז לביטול החוזה. נושאים נוספים נגעו לעבירות בנייה לכאורה ולהפעלת מתקן שטיפה ללא רישיון, שלטענת פז הפרה גם היא את ההסכם החוזי. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענות אלה לא הוכחו כראוי, שכן אחריותה של ממן הצטמצמה לאזורים ספציפיים ולא נמצאו ראיות להיעדר רישוי מתאים. הנושא המרכזי האחרון שנידון היה משך זכויות חכירת המשנה של פז, כאשר ממן טענה כי היא מוגבלת ל-49 שנים, ואילו פז טענה לאופציה נוספת להארכה ל-49 שנים. ערכאת הערעור צידדה בפז ואישרה את זכותם להאריך את חכירת המשנה ב-49 שנים נוספות, כפי שנתמך במסגרת החוזית הכוללת ובפרשנויות קודמות של ממן. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת פז בעניין תקופת חכירת המשנה, תוך שהוא דוחה ערעורים אחרים הקשורים לתביעה העיקרית. כל צד יישא בהוצאותיו, למעט דרישה מפז לשלם הוצאות ערעור למשיבים מסוימים.