ע"פ 8049-01-09

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של שני נאשמים, צוריאל שוחט ושמעון מולא, שהורשעו בתקיפת שני מוכרי ירקות פלסטינים, טאהא ואחמד. בית משפט קמא מצא כי אשמתם של הנאשמים הוכחה על סמך אוסף ראיות נסיבתיות. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה את איסוף הראיות שהוצגו בבית המשפט משכנע מעבר לספק סביר. ראשית, מועד המפגש בין המתלוננים לבין התוקפים היה שנוי במחלוקת. בית המשפט האמין להודעתם הקודמת של המתלוננים שקבעה את השעה לשעה 15:30, דבר שלא היה סביר בהתחשב באליבי המאושר של הנאשמים עד השעה 15:15. שנית, בית המשפט בחן האם הנאשמים היו צוות מג"ב היחיד בגזרה בעת האירוע, ומצא כי שגה בית משפט קמא בהגיעו לכך ללא היסוס. מעדויות שוטרי מג"ב עולה כי קיימת סבירות גבוהה להימצאות צוותים נוספים באזור. שלישית, תיאור התוקפים שמסרו המתלוננים, ובמיוחד זה שישב מאחור ותואר כדובר ערבית שוטפת, לא התאים לנאשמים. רביעית, תיאור הג'יפ לא הפליל די את הנאשמים, שכן צוותים אחרים של משמר הגבול השתמשו בכלי רכב דומים. חמישית, זיהויו של צוריאל במסדר זיהוי נמצא חסר ערך בשל האפשרות להיכרות מוקדמת בין צוריאל לאחמד. לבסוף, מיקום הטלפון הנייד של שמעון על פי נתוני האנטנה לא הוצב באופן מהימן בזירת הפשע. לפיכך, פסק בית המשפט לערעורים לקבל את הערעורים ולזכות את הנאשמים מחמת הספק הסביר.