בג"צ 428/72
צו עליון
תקציר
המחלוקת נסובה סביב חוק עזר של תל אביב-יפו בנושא חיובי אספקת מים. חוק העזר קובע כי חיוב הצרכנים מבוסס על צריכה פרטנית ומשותפת הנמדדת לפי מדי מים דירתיים וכלליים. שוכרים שסירבו לשלם עבור צריכה משותפת דרשו לבטל את האגרות, בטענה שכשוכרים האחריות צריכה ליפול על בעל הנכס. עם זאת, בג"ץ קבע כי כוונת חוק העזר הייתה לחייב את צרכני המים בפועל, ללא קשר למעמדם כשוכר או בעלים. בית המשפט קבע כי חקיקת המשנה של העירייה סבירה, ופירשה "צרכנים" כמשתמשים במים, ובכלל זה שוכרים. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי נדרש חוסר סבירות קיצוני כדי לפסול חקיקת משנה מקומית כזו, מה שלא היה המקרה כאן. העותרים, כצרכני מים, יכלו להגיע להסכם עם המשכיר או לבקש פתרון בבתי משפט מוסמכים אחרים. פסק הדין התייחס גם למקרים ישראליים ואנגליים קשורים, והדגיש את הנדירות שבפסילת חוקי עזר מקומיים, שיש לתמוך בהם ולפרשם בנדיבות. הדעות החולקות התבססו על פרשנות המונח "צרכנים" ועל חוסר הצדק הנתפס של חוק העזר. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי גישת העירייה לחיוב צרכני המים היא הגיונית ותקפה, ולכן העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של העירייה.
בג"צ 428/72 משה בונה נ' עירית תל-אביב-יפו, עליון (14.1.1973)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.