ע"פ 71005/06

תקציר

פסק הדין דן בערעור בתיק של מעשים מגונים שביצע המשיב בקטין במשך תקופה של חמש שנים. מטרת הערעור היא לקבוע האם ראוי להטיל על בית משפט קמא עונש של עבודות שירות וצו מבחן או שמא יש להטיל עונש חמור יותר. שופטי הערעור מסכימים כי גזר דינו של בית משפט קמא אינו מתיישב עם חומרת מעשיו של המשיב וסותר את הערכותיו שלו. הם מדגישים את ההבדל האיכותי בין מאסר לבין עבודות שירות, במיוחד במקרה זה, בו ניצל המשיב את אמונו של קטין לצורך סיפוקו המיני. השופטים מותחים ביקורת על כך שבית משפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב ללא הצדקה מספקת ומדגישים כי חומרת המעשים, שכללו שפשוף ישבנה של הקטינה ואוננות, מצדיקה החמרת הענישה. בנוסף, הם מציינים כי הסדר הטיעון, שכבר הביא בחשבון את הגורמים המקלים של המשיב, לא היה צריך להיות מופחת עוד יותר. השופטים דוחים גם את הטענה כי המתלוננת לא התנגדה, ומדגישים כי היעדר כוח פיזי אינו מקל על המעשים המגונים בקטין. כמו כן, הם מדגישים את האינטרס הציבורי במיגור עבירות מין בקטינים ואת הצורך בענישה ובהרתעה, במיוחד נוכח המגמה הגוברת של עבירות מסוג זה. בית המשפט מגיע למסקנה כי העונש ההולם הוא שנת מאסר בפועל, המקסימום בטווח הסדר הטיעון, ומבטל את צו המבחן.