ק"ג 16669-03-12

תקציר

התובעת, עובדת, תבעה את מעסיקיה ואת מגדל, קופת גמל, על כך שלא העבירו את חלקה של הראשונה בתשלומי הפנסיה לקרן. מגדל טענה כי התביעה חוסה תחת חוק ההתיישנות והוגשה בשיהוי ניכר, שאת שניהם הפריך התובע. בית המשפט מצא לטובתה של התובעת לעניין תקופת ההתיישנות, מאחר שהתביעה הוגשה שנתיים לאחר פרישתה, ובעניין השיהוי, כפי שהוכחה טענת התובעת כי לא ידעה על אי העברת התשלומים עד שנת 2007. המחלוקת העיקרית נגעה לשתי סוגיות: ראשית, האם התובעת חתמה על מכתב המאשר שינוי בפוליסת הביטוח שלה, והשנייה, האם מגדל עמדה בדרישות חוק הגנת השכר, הרואה בסכום שחייב מעסיק לקופת גמל כשכר, ומחייב את הקרן לפעול כאוכפת זכויות פנסיוניות של עובדים. בית המשפט קבע כי התובע לא חתם על המכתב, ומגדל לא הצליחה להוכיח את אמיתות החתימה. כמו כן, קבע בית המשפט כי מגדל לא עמדה בדרישות חוק הגנת השכר. נמצא כי מגדל לא פעלה לגביית החוב מהמעסיק, ולא הוכיחה כי לא היה צורך או סיבה לעשות כן. טענת הקרן כי הסתמכה על שינוי בפוליסה שיזמה התובעת נדחתה, שכן השינוי לא אומת וסותר את תנאי הפוליסה. בנוסף, חדלות הפירעון הנטענת של המעסיק לא פטרה את מגדל מגביית החוב. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי מגדל הפרה את חובת הזהירות והנאמנות כלפי התובעת, והותירה אותה ברשלנות ללא פנסיה. התביעה נגד המעסיקים נדחתה מאחר שהתובעת לא תיקנה את כתב תביעתה, ועילת התביעה התבססה על חוק הגנת השכר. לסיכום, השופט פסק לטובת התובעת, פסק לה את התשלומים להם היא זכאית, בצירוף סכומי הריבית המתאימים, והורה למגדל לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.