בר"מ 915/19

תקציר

אדם המכונה מבקש מס' 1, אזרח הפיליפינים, נכנס לישראל באופן חוקי בשנת 2013 ועבד בסיעוד תחת שורה של רישיונות מורחבים. לאחר שהעסקתה האחרונה הסתיימה במרץ 2018, היא נעצרה בינואר 2019 בגין שהות יתר והוצא נגדה צו מעצר והרחקה. המבקש ערער, אך בית הדין לערעורים בתל אביב דחה אותו בנימוקים פרוצדורליים. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר דחה את בקשתם לסעד זמני, בנימוק של חוסר סיכויי הצלחה ופער בטענות. עם זאת, בית המשפט עיכב את ביצוע צו הגירוש עד ל-6 בפברואר. בקשתם המאוחרת יותר של המבקשים רשות ערעור על החלטה זו ועיכוב ביצוע נדחתה על ידי בית המשפט, שכן נקבע כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים דיים כדי להצדיק דחייה נוספת של הגירוש. זאת, בהתבסס על כך שהמבקשת מס' 1 יכלה לנהל את ערעורה ואת בקשות האשרה שלה מחוץ לישראל, והנזק הפוטנציאלי לא היה בלתי הפיך. מאזן הנוחות לא היה לטובת המבקשים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, מה שמייתר את בקשת עיכוב הביצוע.