ת"א 2543/08

תקציר

התובעים, חמישה בעלי אדמות מהכפר חוסאן שבבית לחם, הגישו תביעה לפיצויים בגין אדמותיהם שהופקעו. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה, שכן לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בתיק, שכן הקרקעות המדוברות נמצאות ביהודה ושומרון, ומכאן חל הדין הירדני, יחד עם תחיקת הביטחון. על פי החוק הירדני ותחיקת הביטחון הרלוונטיים, מחלוקות בנוגע לפיצויים בגין קרקעות שהופקעו מצויות בסמכותה הבלעדית של ועדת הערר. התובעים טענו כי לבתי המשפט בישראל סמכות שיפוט מהותית, או לפחות מקבילה, בתביעה. עוד טענו כי ועדת הערר נעדרת סמכות לדון בטענותיהם הספציפיות, הכוללות זכויות בעלות והתיישנות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הדין המקומי ותחיקת הביטחון הקיימים קובעים כי לוועדת הערר סמכות בלעדית לדון בסכסוכים מסוג זה. זאת ועוד, סמכותה של הוועדה אינה תלויה בטענות הנתבע אלא במהות הסעד המבוקש. בית המשפט הבחין בין הפסיקה אליה הפנו התובעים, שכן מדובר במקרים אלה בסמכות עניינית של בתי המשפט בישראל. בנוסף, זכות הקניין החוקתית אינה מחייבת פרשנות שונה, שכן החלטות ועדת הערר נתונות לביקורת שיפוטית. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, דחה את התביעה מחוסר סמכות עניינית והדגיש כי לא יהיה צו להוצאות.